עתירת אסיר – מהי, מי רשאי להגיש ובאילו עניינים ניתן לעתור

עתירת אסיר היא ההליך שבו אסיר או עצור מבקש מבית המשפט לבחון החלטה של שירות בתי הסוהר (שב"ס) או של רשות מדינה אחרת, בעניין הנוגע למאסרו או למעצרו. המאסר שולל מהאסיר את חופש התנועה, אבל לא את שאר זכויותיו כאדם – ועתירת האסיר היא הכלי המרכזי לעמוד עליהן.

במדריך נסביר מה קובע החוק, מי רשאי לעתור, לאיזה בית משפט פונים, מה בית המשפט בודק בפועל, ובאילו מקרים העתירה אינה המסלול הנכון.

במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל ניסיון מאז 2014, אני מלווה אסירים, עצורים ובני משפחותיהם בהליכים מול שב"ס ורשויות האכיפה.

מהי עתירת אסיר – סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר

הבסיס בחוק הוא סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. לפי הסעיף, אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין, בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו.

בית המשפט המחוזי דן בעתירה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ומפעיל את כללי המשפט המינהלי. מטרת הבדיקה היא להבטיח את שמירת זכויותיו של האסיר.

מה נכלל ב"כל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו"

הלשון רחבה. לפי פקודת נציבות שב"ס, הכוונה לתנאי המאסר או המעצר וסדריהם, להחלטות ועדות השחרורים, לטיפול הפרקליטות או המשטרה בתיקים תלויים ועומדים, ולעניינים דומים שיש להם נגיעה ישירה למאסר או למעצר.

בפסיקה אפשר למצוא עתירות אסירים במגוון רחב של נושאים, ובהם:

• תנאי מחיה: צפיפות בתאים, תזונה, מיזוג ואוורור, וציוד שמותר להחזיק בתא.
• קשר עם המשפחה: יציאה לחופשה, ביקורים, שיחות טלפון והתייחדות.
• טיפול רפואי: תנאי כליאה המותאמים למצב רפואי או למוגבלות.
• סיווג והעברות: סיווג כ"טעון הגנה", כאסיר בסיכון גבוה לבריחה (סג"ב) או כאסיר בטחוני, והעברה בין בתי סוהר.
• עבודות שירות: החלטה על הפסקה מינהלית של עבודות שירות והמשך ריצוי העונש בכלא.
• הליכים משמעתיים: לאחר שמוצה ההליך הפנימי בשב"ס.

נגד מי עותרים

ברוב המקרים המשיב הוא שב"ס. עם זאת, העתירה יכולה להיות מופנית נגד כל גורם מרשויות המדינה שיש לו מעמד בעניין המאסר או המעצר. כך, בעניינו של עצור אפשר לעתור נגד שב"ס ונגד המשטרה יחד, כששניהם מעורבים בהחלטות על מעצרו. גם הרשות לשיקום האסיר יכולה להיות משיבה לעתירה במקרים המתאימים.

מי רשאי להגיש עתירת אסיר

סעיף 1 לפקודת בתי הסוהר מגדיר "אסיר" כמי שנתון כדין במשמורת בית סוהר. מההגדרה הזו נגזרת התשובה לשאלה מי רשאי לעתור.

אסיר שפוט ועצור

ההגדרה כוללת גם עצורים. עצורים מוחזקים במתקנים שבאחריות שב"ס, ומי שנעצר כחוק ונתון במשמורת בית סוהר הוא "אסיר" לעניין הפקודה. לכן, בעניין הנוגע לתנאי המעצר – למשל בקשה לצאת לאירוע משפחתי בליווי סוהרים – ההליך הנכון הוא עתירת אסיר. זה נכון לעצור לתקופה קצרה (מעצר ימים), ולא כל שכן לעצור עד תום ההליכים.

כשהעצור עדיין בחקירה ולשב"ס אין את מלוא המידע, ניתן משקל רב יותר לעמדת המשטרה. אבל ההחלטה הסופית נשארת בידי שב"ס, שחייב לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים. גם עצור שחושש לביטחונו בבית המעצר, או שאינו מקבל טיפול רפואי הולם, יכול לפנות בעתירת אסיר. גם קטין במעצר רשאי לעתור – למשל כשהוא מבקש לעיין במסמכי התיק שלו, כפי שהסברנו במדריך על קטינים במעצר.

אסיר ששוחרר ברישיון

אסיר ששוחרר על-תנאי ונושא רישיון אינו "מוחזק" בבית סוהר ואינו "נתון במשמורת בית סוהר". לכן הוראות הפקודה בעניין עתירות אסירים אינן חלות עליו.

בפסק דין שעסק במשוחרר שטען נגד המועד שנקבע ברישיונו, נקבע שעליו לפנות תחילה לוועדת השחרורים ולבקש לתקן את הרישיון. על החלטת הוועדה ניתן להגיש עתירה מינהלית – לא עתירת אסיר – לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוחזק ערב שחרורו.

אסיר שהשתחרר לפני שעתירתו הוכרעה

עתירת אסיר נועדה לטפל בעניינו הפרטני של העותר. במקרה שנדון בפסיקה, עתירות של אסיר שהשתחרר נמחקו משום שלא עסקו עוד בתנאי מאסרו – גם אם היו עשויות להשפיע על אסירים אחרים.

בקצרה:

מי	רשאי להגיש עתירת אסיר?	הערה
אסיר שפוט המוחזק בבית סוהר	כן	בכל עניין הנוגע למאסרו
עצור (לתקופה קצרה או עד תום ההליכים)	כן	אפשר לעתור נגד שב"ס והמשטרה יחד
אסיר ששוחרר ברישיון	לא	בעניין הרישיון: פנייה לוועדת השחרורים, ואחר כך עתירה מינהלית
אסיר שהשתחרר בזמן שהעתירה תלויה	העתירה עלולה להימחק	היא אינה עוסקת עוד בתנאי מאסרו

לאיזה בית משפט מגישים ובאיזה הרכב

• בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר (סעיף 62א(א)).
• שופט אחד שקבע נשיא בית המשפט לעניין זה (סעיף 62א(ב)).
• עתירה נגד ועדת שחרורים או ועדת שחרורים מיוחדת כפופה להוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (סעיף 62א(ג)), ומוגשת כעתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

את הדרישות המעשיות – כתב העתירה, התצהיר והדיון – פירטנו במדריך איך מגישים את העתירה.

ומה לגבי בג"ץ? סעיף 62ד לפקודה שומר על סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק. בפועל, בענייני אסירים ועצורים, בג"ץ רואה בעתירת האסיר סעד חלופי ומפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי.

אילו צווים בית המשפט רשאי לתת

לפי סעיף 62ב לפקודה, בית המשפט מוסמך ליתן לרשויות המדינה ולאנשים הממלאים תפקידים על-פי דין צווים לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם. דוגמאות מהפסיקה:

• סעד ביניים שהורה לספק לאסיר תנאי כליאה ייחודיים בשל מצבו הרפואי, כמו קרבה למרפאה ומיטה תחתונה.
• ביטול החלטה על הפסקת עבודות שירות, כדי שייערך לעותר שימוע נוסף.
• הוראה לנציב שב"ס לקבוע בתוך שישה חודשים ערך גמול שעתי חדש לאסירים העובדים במפעלי יזם.

מה בית המשפט בודק – ביקורת מינהלית ולא ערעור

זו אחת הנקודות החשובות להבין לפני שעותרים. בית המשפט אינו דן בעתירה כערעור, ואינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של שב"ס. הוא בודק את ההחלטה עצמה ואת הדרך שבה התקבלה:

• סמכות: האם הגורם שהחליט היה מוסמך לכך.
• הליך תקין: האם ההחלטה התקבלה בהליך מינהלי תקין ועל בסיס ראיות מינהליות.
• סבירות: האם נשקלו השיקולים הרלוונטיים ואוזנו כראוי.

מטבע הדברים, ביקורת כזו מצומצמת ושמורה למקרים חריגים. מנגד, כששב"ס מבקש להגביל זכות של אסיר שאינה נובעת מעצם שלילת חופש התנועה, עליו להצביע על סמכות מפורשת בדין ועל טעמים ענייניים – ונטל ההוכחה וההנמקה מוטל עליו.

מתי עתירת אסיר אינה המסלול הנכון

למרות היקפה הרחב של עתירת האסיר, יש עניינים שבית המשפט הדן בעתירות אסירים לא ידון בהם.

שאלות תיאורטיות

עתירה צריכה להיות מופנית נגד החלטה מינהלית קונקרטית. בית המשפט העליון קבע שעתירה שהעלתה רק "שאלות הבהרה", בלי תשתית עובדתית שהן מתייחסות אליה, עוסקת בשאלות תיאורטיות שאין מקום לדון בהן במסגרת זו.

פיצוי כספי

עתירת אסיר נועדה למתן צווים, לא לפיצוי. נקבע שתביעה נזיקית אינה בסמכות בית המשפט הדן בעתירות אסירים אלא בסמכות ערכאה אזרחית מתאימה, ושבקשה לפיצוי על אובדן ציוד היא תביעה כספית שמקומה בבית משפט אזרחי. תביעות כספיות של אסירים נגד שב"ס נדונות, למשל, בבית המשפט לתביעות קטנות.

עניינים שבידי רשויות אחרות

כשההחלטה אינה נוגעת למאסר או למעצר, או שהיא בידי רשות אחרת, העתירה תסולק. כמה דוגמאות מהפסיקה:

העניין	מה נקבע	לאן פונים
תביעה נזיקית נגד שב"ס	אינה בסמכות בית המשפט לעתירות אסירים	ערכאה אזרחית מתאימה
פיצוי על אובדן ציוד	תביעה כספית, לא עתירה	בית משפט אזרחי
עיקול חשבון הקנטינה בידי המרכז לגביית קנסות	העתירה נדחתה על הסף בהיעדר סמכות	ההליכים הקבועים בחוק המרכז לגביית קנסות
סירוב להנפיק דרכון	שב"ס אינו ממונה על הוצאת דרכונים	עתירה נגד רשות האוכלוסין לבית המשפט לעניינים מינהליים
בקשה למקלט מדיני	אינה עניין הנוגע למאסר או למעצר	אין סמכות לדון בה בעתירת אסיר
רישיון של אסיר משוחרר	המשוחרר אינו "מוחזק" בבית סוהר	ועדת השחרורים, ואחר כך עתירה מינהלית

האם אסיר ייענש על כך שעתר?

חשש נפוץ של אסירים ובני משפחותיהם הוא שעתירה תפגע ביחס אליהם בכלא. סעיף 16 לפקודת נציבות 04.31.00 עוסק בכך במפורש: "לא יינקטו צעדים כלשהם נגד אסיר שעתירתו נדחתה זולת אם הורה בית-המשפט אחרת".

פקודות הנציבות מתעדכנות מעת לעת, ולכן כדאי לבדוק את הנוסח העדכני לפני שמסתמכים על הוראה מסוימת.

שאלות ותשובות נפוצות

סיכום

עתירת אסיר פתוחה לכל אסיר ועצור הנתון במשמורת בית סוהר, בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו. היא מוגשת לבית המשפט המחוזי שבאזור בית הסוהר, ובית המשפט בודק סמכות, הליך וסבירות – הוא אינו מחליף את שיקול הדעת של שב"ס. מי ששוחרר ברישיון, ומי שמבקש פיצוי כספי, צריך לפנות במסלול אחר.

יקירכם במאסר או במעצר וזכויותיו נפגעו? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד – עורך דין פלילי המלווה אסירים ועצורים – ונבדוק יחד אם עתירת אסיר היא הדרך הנכונה בעניינכם.