עתירה נגד ועדת שחרורים היא הדרך היחידה לתקוף החלטה של הוועדה בבית המשפט. היא פתוחה לאסיר שבקשתו נדחתה – וגם למדינה, כשהיא מתנגדת להחלטה לשחרר.
במדריך נסביר לאיזה בית משפט מגישים, תוך כמה זמן, מה בית המשפט בודק ומה לא, ומה פסקו בתי המשפט בעתירות של אסירים ובעתירות של המדינה.
במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל ניסיון מאז 2014, אני מגיש עתירות נגד החלטות של ועדות שחרורים, ומייצג אסירים בעתירות של המדינה נגד שחרורם.
עתירה מינהלית – לא עתירת אסיר
סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר קובע שעל עתירה נגד ועדת שחרורים, או נגד ועדת שחרורים מיוחדת, יחולו הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר. כלומר, זו אינה עתירת אסיר רגילה.
לפי החוק, מגישים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים:
- אסיר שעדיין במאסר: לבית המשפט המחוזי של האזור שבו בית הסוהר שבו הוא מוחזק.
- מי שכבר השתחרר: לבית המשפט המחוזי של האזור שבו ישב בכלא ערב שחרורו. זה רלוונטי, למשל, כשהוועדה מחליטה על ביטול הרישיון או על תנאי השחרור.
המועד: 30 ימים
את העתירה מגישים בתוך 30 ימים מיום שניתנה ההחלטה בפני העותר, או מיום שנמסרה לו (תקנה 21ד). בית המשפט רשאי להאריך את המועד, ולפני כן הוא יכול לתת למשיב הזדמנות להגיב. אבל ההארכה אינה אוטומטית: בבש"א (ת"א) 30769/04 נדחתה עתירה שהוגשה כחמישה חודשים וחצי אחרי ההחלטה, כי העותר לא הראה טעם מיוחד לאיחור. על כל המועדים הרחבנו במדריך מועדים בעתירת אסיר.
ערעור לבית המשפט העליון
על פסק הדין בעתירה אפשר לערער לבית המשפט העליון, רק ברשות – בדומה לעתירת אסיר. הרשות ניתנת בגוף ההחלטה, או על ידי שופט של בית המשפט העליון (סעיף 25(ה) לחוק). את הבקשה מגישים בכתב, בתוך 30 ימים, עם הנימוקים (תקנה 21יב). בית המשפט העליון רשאי לדון בה כאילו ניתנה רשות, ולהחליט על סמך טיעונים בכתב.
מה כוללת עתירה נגד ועדת שחרורים, ומי המשיבים
תקנה 21ה לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) קובעת מה ייכלל בכתב העתירה. בין היתר:
- פרטי העותר ובא-כוחו, ופרטי המשיבים.
- תיאור ההחלטה, והמועד שבו ניתנה בפני העותר או נמסרה לו.
- הנימוקים שבעובדה ושבחוק, והסעד המבוקש.
- סכום האגרה, או התקנה שפוטרת ממנה.
- הליכים נוספים באותו עניין, אם יש.
לעתירה מצרפים תצהיר שמאמת את העובדות. ככל שאפשר, מצרפים גם העתק של ההחלטה ושל כל המסמכים הרלוונטיים – בכפוף לכללים על מידע חסוי.
לפי תקנה 21ו, המשיבים הם הוועדה שנגד החלטתה העתירה מכוונת, וגם האסיר או היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין. את הטיעון ואת התשובות לעתירה מגישים האסיר או היועץ המשפטי לממשלה.
עתירה נגד ועדת שחרורים: מה בית המשפט בודק
זו הנקודה החשובה ביותר להבין, וכדאי לזכור אותה כבר כשמנסחים את העתירה. בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור במובן הרגיל. הוא ערכאת ביקורת, שבודקת את תקינות ההחלטה – בדומה לביקורת של בג"ץ על רשויות מינהליות (רע"ב 205/08).
לפי הפסיקה, בית המשפט לא ישים עצמו במקום ועדת השחרורים, ולא ישאל מה היה הוא מחליט. השאלה היא אם החלטת הוועדה בלתי סבירה (בג"צ 550/89). ההתערבות מצומצמת, כי הוועדה היא גוף כעין שיפוטי. ונקודת המוצא ברורה: לאסיר אין זכות מוקנית לשחרור על-תנאי, והוא אמור לרצות את מלוא העונש.
מנגד, הוועדה חייבת לפעול כראוי: לשקול רק שיקולים רלוונטיים, לבסס את מסקנותיה על ראיות, לנמק את החלטתה ולפעול בהגינות. פגם באחד מאלה הוא בסיס לעתירה.
הדיון בעתירה ופסק הדין
- במעמד הצדדים: העתירה נשמעת במעמד העותר והמשיב, או באי-כוחם. בית המשפט רשאי להורות למשיב להגיש תשובה בכתב, עם תצהיר או בלעדיו (תקנה 21ח).
- סדר הטיעון: ככלל, העותר טוען ראשון והמשיב אחריו. בית המשפט רשאי להתיר טיעון נוסף, או להורות על השלמת טיעונים בכתב (תקנה 21ט).
- מידע חסוי: לפי תקנה 21י חלים סעיפים 17 ו-26 לחוק. ברע"ב 6936/07 נקבע שגם הוועדה וגם בית המשפט רשאים לעיין במידע חסוי. עוד נקבע שמידע מהתקופה שלפני המאסר אינו פסול רק בגלל זה.
- התוצאות האפשריות: בית המשפט רשאי לדחות את העתירה, לקבל אותה כולה או מקצתה, לקבל אותה בשינויים, או להחזיר את העניין לוועדה עם הוראות (תקנה 21יא).
עתירה נגד ועדת שחרורים מטעם האסיר – מתי בית המשפט התערב
- החלטה לא סבירה מול נתונים חיוביים: בעע"א (ת"א) 3612/08 – מאסר ראשון, התנהגות ללא דופי, ניקיון מסמים 12 שנה וחוות דעת טיפולית – קבע בית המשפט שהחלטת הוועדה אינה סבירה, והורה לשחרר את האסיר כאסיר ברישיון.
- התעלמות מחוות דעת חיובית: בעע"א (ת"א) 3126/06 קיבל בית המשפט עתירה של עבריין מין, כי הוועדה לא התייחסה כראוי לכך שמב"ן אינו מתנגד לשחרורו. האסיר ריצה שלוש שנים בגין אינוס, ורש"א הכינה לו תוכנית טיפול במרכז יום.
- חריגה מסמכות: בעע"א (נצ') 1815/06 הכפיפה הוועדה את שיקול דעתה להמלצה של ועדת אלמ"ב, כשלא הייתה חייבת. האסיר ריצה עונש על עבירות סמים, ובעבר על אלימות במשפחה. בית המשפט החזיר את הדיון לוועדה.
ומתי לא
- אי לקיחת אחריות: בעת"א (נצ') 54793-01-11 נדחתה עתירה של אסיר שלא לקח אחריות ולא פיצה את קורבנותיו. הוועדה התייחסה לתוכנית רש"א, לפיקוח ולאיזוק האלקטרוני שהוצעו, אבל לא השתכנעה שהוא ראוי לאמון. בית המשפט ציין שאין לאסיר זכות מוקנית לשחרור, ושהתערבותו מצומצמת.
- בלי שינוי מאז הדיון הקודם: בעע"א (ת"א) 1508/07 נדחתה עתירה, כי לא חל שינוי משמעותי באורח חייו של האסיר מאז הדחייה הקודמת. האסיר חזר לפשוע אחרי כל שחרור קודם, ודחה הצעות לטיפול בכלא. לכן תוכנית רש"א שהוכנה לו לא הספיקה.
עתירה נגד ועדת שחרורים מטעם המדינה
גם המדינה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, רשאית לעתור נגד החלטה לשחרר אסיר. בתי המשפט קיבלו עתירות כאלה כשהוועדה לא נתנה משקל ראוי לעבר הפלילי, לחומרת העבירות או למסוכנות – למשל בעת"א (מר') 4812-05-10 ובעת"א (מר') 39575-06-10. בראשון, האסיר הורשע בהריגה, ביצע עבירות במעצר וברח במהלך המאסר. בשני, לא חל באסיר שינוי מאז הדחייה הקודמת, ועצם הגשת תוכנית רש"א לא שינה את התמונה.
בפסיקה הישנה של בג"ץ נקבע שאדם בעל עבר פלילי רציני, שכבר שוחרר מוקדם בעבר וחזר לסורו, אינו מתאים לשחרור נוסף, בפרט כשיש מידע מודיעיני חסוי בעניינו (בג"צ 4315/95).
עיכוב השחרור עד להחלטה
כשהיועץ המשפטי לממשלה עותר נגד החלטה לשחרר, תקנה 21ז מאפשרת לבית המשפט לעכב את השחרור עד להחלטה בעתירה, או עד להחלטה אחרת. בית המשפט רשאי גם לבטל או לשנות את העיכוב, לפי הנסיבות. לכן, אסיר שהוועדה החליטה לשחרר צריך להיות מוכן לכך שהשחרור יתעכב.
אבל גם עתירות של המדינה נדחות
בעת"א (מר') 19638-12-11 עתרה המדינה נגד שחרור של אסיר שכבר שוחרר שלוש פעמים בעבר. דעת הרוב דחתה את העתירה: לראשונה הוכנה לאסיר תוכנית נוקשה וברורה לשנתיים, ונראה היה שיש בה פוטנציאל שיקומי, במיוחד כשהרקע לעבירות היה שימוש בסמים.
נשיא בית המשפט, בדעת מיעוט, סבר שיש לקבל את העתירה, בגלל העבר הפלילי המכביד והשחרורים הקודמים שלא הרתיעו את האסיר. הוא הסתמך על פסיקת בג"ץ בעתירות של היועץ המשפטי לממשלה נגד ועדות שחרורים (בג"צ 5319/96, בג"צ 4315/95).
| המקרה | מי עתר | התוצאה |
|---|---|---|
| עע"א (ת"א) 3612/08 | האסיר | התקבלה – שחרור כאסיר ברישיון |
| עע"א (ת"א) 3126/06 | האסיר | התקבלה |
| עע"א (נצ') 1815/06 | האסיר | הדיון חזר לוועדה |
| עת"א (נצ') 54793-01-11 | האסיר | נדחתה |
| עת"א (מר') 39575-06-10 | המדינה | התקבלה – השחרור בוטל |
| עת"א (מר') 19638-12-11 | המדינה | נדחתה ברוב דעות |
מה הסיכויים של עתירה נגד ועדת שחרורים?
אין נוסחה. הפסיקה מראה עתירות שהתקבלו ועתירות שנדחו, בשני הכיוונים. מה שמכריע הוא לא אם בית המשפט היה מחליט אחרת, אלא אם נפל בהחלטה פגם ממשי.
בעתירות שהתקבלו, הוועדה התעלמה מנתון מרכזי, נתנה משקל לא ראוי לחוות דעת מקצועית, או חרגה מסמכותה. בעתירות שנדחו, ההחלטה נשענה על נימוקים ענייניים – גם אם אפשר היה להחליט אחרת.
חובת ההנמקה חשובה במיוחד. הוועדה חייבת לנמק את החלטותיה במידת פירוט סבירה. החלטה שאינה מסבירה למה דחתה נתונים חיוביים, או למה סטתה מחוות דעת מקצועית, חשופה יותר לביקורת.
דרכים נוספות: דיון חוזר ותיקון טעות
- דיון חוזר: כשמשהו השתנה – למשל אסיר שעמד בתנאי שקבעה הוועדה, גם באיחור – אפשר להעלות זאת בפני הוועדה בדיון חוזר (עת"א 597-07-10).
- הארכת מועד לרשות ערעור: בבש"ג 180/12 האריך בית המשפט העליון את המועד לאסיר שאיחר בכמה ימים. לדבריו, כשמדובר בחירותו של אדם, יש לנהוג בהארכת מועדים כמו בהליכים פליליים.
- טעות ברישיון: בית המשפט העליון קבע שאסיר שטוען לטעות בתאריכים שברישיון צריך לפנות קודם לוועדה ולבקש לתקן אותה. הוועדה מחליטה אחרי שהיא מקבלת את עמדת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, והיא מוסמכת לתקן טעות שיצאה מתחת ידה. רק על ההחלטה שלה מגישים עתירה מינהלית.
איך בונים עתירה נגד ועדת שחרורים
- לפעול מהר: 30 ימים מיום ההחלטה.
- לאסוף את החומר: ההחלטה, הפרוטוקול, חוות הדעת – רש"א, מב"ן, ועדת אלמ"ב – והמסמכים שהוגשו לוועדה.
- לאתר את הפגם: שיקול לא רלוונטי, התעלמות מנתון מרכזי, חוסר הנמקה, או חריגה מסמכות. אי הסכמה עם התוצאה לבדה אינה מספיקה. כדאי להשוות את ההחלטה לנתונים שהיו בפני הוועדה, ולבדוק אם התייחסה לכל אחד מהם.
- להראות שינוי: אם הוועדה דחתה בגלל היעדר שינוי, להציג ראיות לשינוי הממשי.
- להתכונן לעתירה של המדינה: אם הוועדה החליטה לשחרר, כדאי לאסוף כבר עכשיו את הראיות שתומכות בהחלטה.
שאלות ותשובות נפוצות
לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, של האזור שבו נמצא בית הסוהר – או, אם האסיר השתחרר, האזור שבו ישב ערב שחרורו.
בתוך 30 ימים מיום שניתנה ההחלטה בפני העותר, או מיום שנמסרה לו. בית המשפט רשאי להאריך את המועד.
לא. הוא אינו ערכאת ערעור במובן הרגיל, ובודק רק אם ההחלטה בלתי סבירה או פגומה. ההתערבות מצומצמת.
כן. היועץ המשפטי לממשלה רשאי לעתור, ובתי המשפט קיבלו חלק מהעתירות האלה. אבל יש גם עתירות של המדינה שנדחו, כמו בעת"א (מר') 19638-12-11.
כן, לבית המשפט העליון – אבל רק ברשות, לפי סעיף 25(ה) לחוק.
עתירה תוקפת פגם בהחלטה. דיון חוזר בוועדה מתאים כשמשהו השתנה מאז ההחלטה, למשל כשהאסיר עמד בתנאי שקבעה.
לא. סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר קובע שעל עתירה נגד ועדת שחרורים חלות הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר. לכן מגישים עתירה מינהלית.
זה אפשרי. לפי תקנה 21ז, כשהיועץ המשפטי לממשלה עותר נגד החלטה לשחרר, בית המשפט רשאי לעכב את השחרור עד להחלטה בעתירה, ולבטל או לשנות את העיכוב לפי הנסיבות.
סיכום
עתירה נגד ועדת שחרורים היא עתירה מינהלית, שמגישים בתוך 30 ימים. בית המשפט אינו מחליט במקום הוועדה, אלא בודק אם החלטתה סבירה ותקינה.
סיכויי העתירה תלויים באיתור פגם ממשי: שיקול זר, התעלמות מנתון מרכזי או חריגה מסמכות. והמדינה, מצידה, יכולה לעתור נגד שחרור – ולכן חשוב להיות מוכנים גם לכך. ואם הנסיבות השתנו מאז ההחלטה, כדאי לשקול גם דיון חוזר בוועדה עצמה.
הוועדה דחתה את הבקשה? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד – עורך דין פלילי שמלווה אסירים ועצורים – ונבחן יחד את סיכויי העתירה.
