תאונת דרכים עם נזק לרכב או לרכוש

באילו מקרים צריך מעורב בתאונת דרכים עם נזק להשאיר פרטים?

תאונת דרכים עם נזק לרכב או לרכוש מוסדרת תקנה 145 לתקנות התעבורה:
"(א) נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר, או ברכוש אחר, שאינו רכב, הנמצא על הדרך או סמוך לה, ונגרם נזק לרכב האחר או לרכוש האמור בלבד, ימסור בו-במקום לנוהג הרכב האחר או לבעל הרכוש או לממונה עליו או לשוטר שהזדמן למקום את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת, ויציג לפי דרישתם את התעודות האמורות ואת רישיון הרכב וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם.
(ב) אם כלי הרכב המעורבים בתאונה או בפגיעה והעומדים במקום אירועה גורמים או עלולים לגרום הפרעה לתנועה, יפנו נוהגיהם את הכביש לתנועה חופשית ומיד לאחר מכן ימלאו אחר האמור בתקנת-משנה (א).
(ג) היה הרכב האחר שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום –
(1) ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט לעין, ובמידת האפשר יעשה כן גם לגבי רכוש שניזוק, ובה יפרט את הפרטים הנזכרים בתקנת-משנה (א);
(2) יודיע הנוהג ברכב תוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה או הפגיעה על אירועה ויפרט שמו ומענו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו או מספרו של השוטר ידועים לו".

על פי לשון החוק כל מי שהיה מעורב בתאונה – עליו למסור פרטים

אפילו אם אותו נהג לא חושב שהוא אשם ואף אם לדעתו לא פגע כלל ברכב אחר, משיקולי מדיניות, אין לאפשר לנהגים להתחמק מחובה זו.
לא ניתן לטעון כי בהעדר נזק לא יימסרו פרטים, או להתנות מסירת פרטים בכך שהצד השני ימסור פרטיו ראשון, וכדומה.

אי מסירת פרטים היא עבירה על החוק.
בית-המשפט רואה בהתנהגות זו התנהגות בריונית שיש להגן על הציבור מפניה. מבחינת בית המשפט, מי שבוחר לברוח ממקום תאונה מבלי למסור פרטי זיהוי ליצירת קשר, יבוא על עונשו.

מה צריכה להיות מדיניות הענישה כלפי נהג הבוחר לברוח ללא השארת פרטים?

מבחינת בית המשפט, בריחה ממקום תאונה מבלי להשאיר פרטים הינה התנהגות שיש להוקיע, ואשר אינה עולה בקנה אחד עם מוסר.
כל מי שהתבקש למסור את פרטיו, חייב למסור אותם.

החובה צריכה להיות ברורה לכל נהג המעורב בתאונה, אפילו קלה, ואפילו אם הוא סבור שלא נגרם נזק.

אין זה ייתכן, כי נהג יגרום נזק וימלט מבלי להשאיר פרטים. כל הקלה בעניין תגרום לנהגים הפוגעים ברכב אחר להימלט כשהם משאירים רכב עם נזקים כספיים.

מן הראוי ששום נהג לא יחשוב אפילו על בריחה. יש ליצור ענישה שתבהיר כי הדבר חמור.

ישנם מקרים רבים בהם נוצרה פגיעה ברכב חונה והנהג הפוגע לא משאיר פרטים.
לפיכך, על בתי-המשפט לעשות כל שניתן למיגור התופעה, וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע.

תקנה 145 מחייבת נהג המעורב בתאונה למסור פרטים לנהג הרכב האחר.

מכאן עולה החובה למסור פרטים גם במקרה בו הנהג לא סבור כי הוא האחראי לתאונה, ועליו למסור את פרטיו אף אם לא נתבקש. (ת"ד 12153/07 מדינת ישראל – ענף התנועה נ' רחמני מנחם).

פעמים רבות מתבסס נאשם על טענה כי מדובר בתאונה עם נזק מזערי.

טענה זו איננה מקובלת בבית המשפט ומן הראוי להימנע מלהעלותה, שכן הנזק אינו רלוונטי כאשר מדובר בהפרת חובה למסור פרטים בעקבות תאונה במסגרתה נגרם נזק.

תקנה 145(א) לתקנות התעבורה מורה לנהג המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב שכתוצאה ממנה נגרם נזק, למסור את כל הפרטים המופיעים בתקנה.

במקרה של תאונת דרכים עם נזק בלבד וללא נפגעים בגוף, הגעת או אי הגעת משטרה למקום התאונה, איננה רלוונטית לעניין חובה למסור פרטים לאחר תאונה.

פסיקה של בית המשפט בתאונת דרכים עם נזק לרכב או נזק לרכוש

כאשר שני כלי רכב התנגשו ונגרמו נזקי פח, חייבים המעורבים למסור פרטים מלאים.

אין משמעות לשאלה מי אשם בתאונה (ת"ד 10259/09 מדינת ישראל נ' טל אלעזר).

כיצד מתייחס בית המשפט למעורב בתאונה עם נזק מזערי שבורח מהמקום ללא השארת פרטים?

בת"ד 2760/08 נקבע כי נהג הבורח ממקום תאונה ללא השארת פרטים:

"אי-אפשר להתייחס אליו בסלחנות ועלינו להוקיע התנהגות זו מכל וכל".

כמובן, כאשר מדובר בנסיבות מחמירות, כמו במקרה של תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום, מקל וחומר שיש חובה להשארת פרטים.

זאת, על אף שככלל בכל מקרה יגיע שוטר ו/או בוחן לזירת התאונה במקרה כזה.

כפי שניתן יהיה לראות מפסקי הדין להלן, ישנו טווח רחב של סוגי ענישה בעבירות תעבורה

ת"ד 10724-09 (מדינת ישראל נ' מיכל יעקבי)

השופט איזקסון זיכה את הנאשמת מביצוע עבירה לפי תקנה 145(א).

השופט פסק כי אין למעורב הערכה של הנזק שנגרם לרכב.

עוד מוסיף השופט, כי הוא מאמין שהנאשמת במקרה זה לא פגעה ברכב המתלונן.

אילו הייתה פוגעת ברכבו לא הייתה לה בעיה למסור פרטים, שכן הייתה לרשותה פוליסת ביטוח מקיף באותה העת.

ת"ד 13128-08 (מ.י. ענף תנועה ת"א נ' מאיר אוחיון)

השופט ויטלסון קבע כי הנאשם הודה כי עזב את המקום מבלי למסור פרטיו לנהג המעורב.

בעשותו כך נכשל בביצוע עבירה של אי-מסירת פרטים.

רק מאוחר יותר הנאשם פנה לתחנת המשטרה כדי לדווח על התאונה.

עם זאת, אין זה פוטר אותו מהחובה למסור פרטים לנהג המעורב, כמתחייב מתקנה 145(א) לתקנות התעבורה.

ת"ד 10682/08 (מדינת ישראל נ' דור שולי)

הנאשמת הודתה כי לא מסרה פרטים, אך עשתה כך לטענתה משום שהיא נבהלה מצעקותיו. לדבריה, אמרה לנהג לרשום מספר הרכב, נכנסה לרכבה ולא יצאה עד שהנהג עזב את המקום.

כמו כן, מאוחר יותר באותו יום, פנתה למשטרה והודיעה על תאונת דרכים.

השופטת דלית ורד זיכתה את הנאשמת מחמת הספק.

הזיכוי ניתן נוכח טענתה בדבר חשש שהתעורר בה ולנוכח העובדה שהנאשמת פנתה באותו היום למשטרה והודיעה על התאונה.

ת"ד 12123-09 (מדינת ישראל נ' פבל וולברג)

טענה המאשימה כי מספיק שנהג הרכב המעורב ירשום מספר רישוי של הרכב הפוגע.

מנגד, טענה ההגנה כי על המאשימה להוכיח נזק שנגרם לרכב המעורב ושהנזק נגרם ע"י רכב הנאשם.

השופט דרורי לא שוכנע מעבר לספק סביר כי רכב הנאשם פגע ברכב המעורב:
לאירוע לא היו עדים נוספים חוץ מהנאשם ומנהג הרכב המעורב.

ראשית, נהג הרכב המעורב מסר שתי גרסאות על התאונה.

בדיווח הראשון ציין שמדובר באופנוע וכי האופנוע פגע ברכבו מספר פעמים עם הכידון.

בדיווח השני, בעת מסירת עדות במשטרה, ציין כי האופנוע עמד מימינו, סטה שמאלה ופגע ברכבו פעם אחת בלבד.
שנית, אין עדות אובייקטיבית כי נגרם נזק לרכב המעורב.

השופט דרורי העיר למאשימה ודרש כי שוטר המקבל תלונה על פגיעה ברכב יצא לבדוק את הרכב, יציין את הנזקים ויחווה דעתו אם יש הסתברות שהנזק נגרם כתוצאה ממגע בין אופנוע לרכב.

שלישית, הנאשם טען כי לא היה מעורב בתאונה, יש לו ביטוח ואין לו סיבה לברוח במקרה והיה מעורב בתאונה.

יתירה מכך, הבוחן לא בדק גם את האופנוע על מנת לבחון האם היה מעורב בתאונה כלשהיא.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי ייתכן ונהג הרכב המעורב טעה ברישום של מספר הרישוי.

לא הוכח כי נגרם לרכב המעורב נזק, ועל כן ומכל הנאמר לעיל, זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.

ת"ד 10573/07 (מדינת ישראל נ' גרינברג גלעד)

השופט דרורי זיכה את הנאשם מביצוע עבירה על תקנה 145(א) והרשיעו בעבירה על תקנה 45(1) (נסיעה אחורנית).
השופט לא מצא לנכון להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה, שכן האמין לנאשם ולחברתו כי המתינו במקום והגם שאין סתירה מהותית בכך שהנאשם אמר כי המתינו 5 דקות ואילו חברתו אמרה 15 דקות, שכן גרסתם זהה שהמתינו מספר דקות ומשראו שלא ניגש אליהם נהג הרכב המעורב המשיכו בנסיעה.
לפיכך, לא ברחו מהמקום ולא מסרו את פרטיהם לנהג הרכב המעורב כי לא דרש אותם ולא ניגש אליהם.

השופט מאיר דרורי קבע כי לא שוכנע מעבר לספק סביר כי הנאשם ברח ולא מסר פרטיו.

הנאשם נהג בהתאם להוראות תקנה 145(ב) לתקנות התעבורה ומשלא הגיע הנהג המעורב עזב את המקום.

ת"ד 3040/06 (מדינת ישראל אגף תנועה את"ן י-ם נ' רבאייעה באסם)

השופט ריבלין קבע כי תקנה 145 לתקנות התעבורה, מחייבת מסירת פרטים "בו-במקום.

הנאשם לא עמד בנטל שכן, נהג סביר בנסיבות שהיו, היה צריך לרדת מרכבו ולגשת לזירת התאונה כדי למסור פרטים.

משלא עשה כן, עבר עבירה של אי-מסירת פרטים בניגוד לתקנה 145.

עוד נקבע כי בנסיבות לפיהן המתין למתלונן והמתלונן לא הגיע, היה חייב הנאשם להתייצב במשטרה תוך 24 שעות כאמור בתקנה 145(ג)(2).

גם בחובה זו לא עמד הנאשם.

ת"ד 12635/06 (מדינת ישראל נ' בדאייב סטניסלב)

בתיק זה הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים עם נזק, ולא השאיר פרטיו לבעל הרכוש שניזוק.

לנאשם יוחסה עבירה לפי תקנה 145(ג)(1).

במקרה זה, אין מחלוקת כי הנאשם לא השאיר הודעה ואף לא דיווח על האירוע תוך 24 שעות ממועד התאונה.

זאת, בניגוד לנדרש בתקנה 145(א)(2).

רישיונות הרכב אבדו לנאשם, אך הוא לא חזר למקום על-מנת לחפשם.

עד ליום שלאחר האירוע התאונה, לא עשה הנאשם דבר.

רק כאשר חש בכאבים בצווארו ובגב, פנה לחדר מיון.

בחדר המיון נכתב על הנאשם "בן 21, בריא בד"כ.

אתמול בבוקר נפגע בת.ד. כנהג, היה חגור. רכבו נכנס בבניין חזיתית".

בתעודה רפואית נוספת נאמר כי הנאשם התלונן על כאבים בצוואר, כאבי ראש וסחרחורת בעקבות תאונת דרכים, וכן הופנה לאורטופד ונוירולוג.
רק לאחר מכן דיווח הנאשם למשטרה על האירוע, כאשר הדיווח על נפגעים, והוא מציג עצמו כמי שנפגע בתאונה.

הנאשם הודה כי התנגש בעץ ולאחר מכן בקיר.

השופטת דלית ורד קיבלה את טענת התביעה, כי הדיווח נועד לטובת הנאשם לאחר שנגרם לו נזק גוף בתאונה.

השופטת הרשיעה את הנאשם וקבעה כי הנאשם בחר להרחיק את עצמו מהאירוע, מתוך תקווה ש"יעבור בשקט", זהותו לא תיחשף והעניין יישכח.

תיק ת"ד 10394/05 (מדינת ישראל נ' קריביצקי ארקדי)

השופט ויטלסון קבע, כי ההסבר של הנאשם, כי בשל ויכוח על מקום עצירה להחלפת פרטים לא השאיר פרטים, אינו מספק והרשיע אותו בעבירה של אי-מסירת פרטים.

נקבע כי הנאשם לא השאיר פרטים לנהג המעורב ולא ציית לתקנה 145 לתקנות התעבורה.

השופט ויטלסון הוסיף כי טענת הנאשם לא עומדת במבחן המציאות, שכן היה באפשרותו לגשת לתחנת המשטרה הקרובה ולדווח על תאונת הדרכים.

אילו היה עושה כך הנאשם, לא היה ניתן לטעון כי ביקש להימלט מבלי להשאיר פרטים, כפי שעשה.

ת"ד 13086/04 (מדינת ישראל נ' פנצר מילר מריון)

קבע השופט גרטי כי כי היה אימפקט בין הרכבים וחובת הנאשמת – להשאיר פרטיה מיוזמתה.

הסבר הנאשמת כי לא התאפשר לה להשאיר פרטים אינו מקובל.

תקנה 145 לתקנות התעבורה קובעת חיוב על נהג מעורב למסור פרטים כל תנאי.

לכן, אי-השארת פרטים – אינה מוצדקת ויש להרשיעה בעבירה זו.

ת"ד 13109/04 (מדינת ישראל נ' נפרסטק נוף עקיבא)

השופט ויטלסון פסק כי אף לא אחת מהפעולות המתחייבות מתקנה 145(א) לתקנות התעבורה, לא קויימו.

הנאשם לא מסר את הפרטים למתלוננת, גם כאשר פנתה אליו בטלפון לאחר כמה ימים הוא סירב למסור פרטים. עוד הגדיל ואמר לה שהיא "סחטנית".

טענת ההגנה של הנאשם לפיה עצר מאוחר יותר, כדי לחזור לזירה להחלפת פרטים – נדחתה.

לא זאת היתה עדותו שנגבתה בתחנת המשטרה.

בעדותו במשטרה העיד כי לא רצה להפריע לתנועה אז הוא פנה שמאלה, והחנה רכבו ברחוב טרומפלדור.

הנאשם לא ציין בעדותו במשטרה כי הציע למתלוננת לעמוד בצד הדרך כדי להחליף פרטים.

גם בעדותו במשטרה וגם בעדותו בבית-המשפט, העיד הנאשם כי כאשר עזב את מקום התאונה שמע את המתלוננת צועקת "הוא בורח מהמקום".

יתירה מכך, הנהגת לא יכלה לנחש כי הנאשם יחזור למקום התאונה לאחר שיחנה את רכבו. מסקנתה של המתלוננת כי הנאשם לא התכוון למסור פרטים הייתה הגיונית.

אף מאוחר יותר, בעת ששוחחה עימו בטלפון, לא מסר את פרטיו.

השופט ויטלסון לא הסכים לטענה כי לא הוכח נזק רכושי, משום שלא הוגשה חוות-דעת שמאי על הנזק.

השאלה שבית-המשפט נדרש אליה היא איזו גרסה אמינה.

ת"ד 13062/02 (מדינת ישראל נ' דנאי אורי)

השופט גרטי פסק כי במועד התאונה ועצירת הרכבים, הנאשם ידע כי קיימת חובה למסור פרטים למעורב

(על-פי תקנה 145(א) לתקנות התעבורה).

הנאשם הודה בעדותו.
עצם ההכרה בחובה למסור פרטים, חייבה את הנאשם לפעול למסירת פרטים ואם המפגש כשל, מחובתו לפנות למשטרה ולמסור פרטי אירוע, אפילו אם הוא לא יודע מהם פרטי המעורב..

אם נמנע מפוגע לפגוש בנפגע כדי למסור פרטים, עליו לדווח למשטרה.

הנאשם לא נהג כך, אלא הסיק כי הנהג המעורב לא מעוניין לקבל ממנו פרטים. לא היתה הצדקה למסקנה זו והסקתה מנוגדת לחוק.

אי-מסירת פרטים במקום התאונה הוכחה בהודאת הנאשם.

גם אם בית המשפט היה מקבל את גרסת הנאשם לעניין התנהגות המעורב, שלא התייצב בתחנת הדלק לצורך החלפת פרטים, אין בכך כדי לזכותו מעבירה על תקנה 145(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם היה החייב במסירת פרטים, מחובתו לעשות כן ובהיעדר אפשרות פיזית – למסור פרטים למשטרה.

ת"ד 14862/00 (מדינת ישראל נ' חדד אילן)

השופט ספיר זיכה את הנאשם, מכיוון שהתביעה לא הציגה ראיה קבילה לגבי נזק שאירע לרכב.

לא ברור מדוע התביעה הגישה כתב אישום על עבירה של אי מסירת פרטים.

מחומר הראיות עלה כי לגבי התאונה ללא הוכח נזק.

הנזק מהותי להוכחת האישום, הצעת מחיר לתיקון רכב לא משמשת תחליף לראיה על נזק.

בתיק לא נערך דו"ח בוחן. ייתכן ובוחן יכול היה לשפוך אור לגבי התאונה.

הנאשם טען כי עמד עם רכבו בצמוד למדרכה וכי היה רכב אחרון בכביש.

התביעה טענה כי הנאשם עמד באמצע הכביש כאשר רכבו של המעורב מאחוריו.

אילו היה מתבצע שרטוט תרשים היה ניתן לדעת מה הגרסה האמיתית.

מספיק שבוחן משטרתי היה עושה תרשים של המקום הרלוונטי.

אם מדובר בעיקול באותו מקום זה היה תומך בגרסת הנאשם.

אם הכביש ישר זה היה תומך הדבר בגרסת התביעה.

ת"ד 60823/01 (מדינת ישראל נ' זמל אורי)

השופטת טאובר תהתה מדוע לאחר התאונה לא יצא הנאשם מהרכב ומסר פרטים לנהג המעורב. פעולה זו לא אמורה לקחת זמן רב וזוהי חובה המוטלת על נהג בעת קרות תאונה.

נשאלה השאלה, אם הנאשם לא הבין את הסימון של הנהג המעורב למה לא ניסה לברר?

עליו היה לברר מה הנהג המעורב רוצה ממנו.

לא רק שהנאשם לא מסר פרטים, אלא גם לא הודיע למשטרה על התאונה.

זאת, בניגוד לדרישת תקנה 145(ג)(2) לתקנות התעבורה.

הנהג המעורב פנה ימינה כי סבר שהנאשם יעצור לאחר הפניה והם יחליפו פרטים.

הנאשם טען כי היה באפשרותו לפנות רק שמאלה, הכביש היה עמוס.

כמו כן, נהג ברכב כבד ללא אפשרות לפנות ימינה.

הנהג המעורב קיים את האמור בתקנה 145(ג)(1) לתקנות התעבורה ונסע לתחנת המשטרה להודיע על התאונה.

אך הנאשם לא פנה למשטרה להודיע על כך שהיה מעורב בתאונה.

ת"ד 14358/00 (ענף תנועה ת"א נ' טחלוב אלברט)

קבע השופט ויטלסון כי נגרם נזק לרכבה של הנהגת.

במצב שכזה, לפי תקנה 145(א) חייב היה הנהג הפוגע למסור פרטים לנהג המעורב: כתובתו המדוייקת, מספר תעודת זהות, מספר רישיון הרכב, מספר פוליסת הביטוח.

דבר מאלה לא נעשה, הנאשם מסר דף עליו פרטי חברה וטלפון בניגוד לדרישת תקנה 145(א).

בתיק ת"ד 13319/00 (מדינת ישראל נ' רוט יוסף)

השופט דרורי זיכה את הנאשם, מכיוון שלא הוכח כי נגרם נזק לרכבים המעורבים.

לפי תקנות 144 ו-145 לתקנות התעבורה תאונת דרכים שמחייבת החלפת פרטים:

תאונה במסגרתה נפגע אדם או נגרם נזק לרכוש.

שעה שלא נפגע אדם ולא נגרם נזק לרכוש, לא ניתן להגדיר את האירוע כתאונת דרכים.

להשלמת התמונה – כנס למאמר בנושא ענישה בעבירות תעבורה