תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום
תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום מעוגנת בתקנות התעבורה ובפקודת התעבורה:
תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה – קובעת איסור נהיגה ברכב בחוסר זהירות, בקלות ראש, או ללא תשומת לב מספקת לדרך, בהתחשב בנסיבות.
הנסיבות יכולות לכלול את סוג הרכב, המטען שנושא הרכב, מצב הבלמים ברכב, קיומה של אפשרות עצירה בטוחה, יכולת הבחנה בתמרורים, איתות מצד שוטרים, תנועת המשתמשים בדרך והתייחסות לעצמים בדרך או בסמוך לה.
סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה – הקובע איסור על נהיגת רכב בקלות ראש, ברשלנות, או במהירות אשר בנסיבות המקרה מהוו סכנה לציבור, גם אם המהירות נמוכה מהמהירות המותרת.
ענישה על תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום – גרימת מוות ברשלנות
ע"פ 10152/17 מדינת ישראל נגד ראמי ח'טיב
בית המשפט דחה ערעור על הכרעת הדין בה זוכה הנהג מעבירת הריגה והורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות, בהעדר הוכחה מעבר לספק סביר שהנהג היה זה שגרם לתאונה ברמת אשמה המצדיקה הרשעה בעבירת ההריגה.
יחד עם זאת, הערעור על העונש הקל שקיבל הנהג התקבל, כך שנגזר עליו מאסר בפועל של 15 חודשים, במקום 9 חודשים.
הערעור על הכרעת הדין נסוב על שאלת קיומו של יסוד נפשי שנלווה לעבירה שביצע הנהג. בית המשפט קבע במקרה זה, שלא קיימת הצדקה להתערב בקביעת בית המשפט קמא, כי לא הוכח מעל ספק סביר היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בהריגה.
עבירת ההריגה היא עבירה תוצאתית – גרימה במעשה אסור למותו של אדם.
גם עבירת גרימת מוות ברשלנות היא עבירה תוצאתית, והיסוד העובדתי שלה זהה לזה של הריגה, ובכלל זאת תוצאתה.
אולם, להרשעה בהריגה נדרשת מחשבה פלילית, שנבחנת במבחן סובייקטיבי אישי, של מודעות בפועל, ולא במבחן אובייקטיבי של התרשלות.
בכך נבדלת עבירת ההריגה מעבירת גרם מוות ברשלנות. בהיעדר מודעות סובייקטיבית בזמן המעשה, לא משתכללת עבירת ההריגה, שכן מדובר ברשלנות.
במקרה זה הנהג הביא להתרחשות תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום, אולם העובדה כי הנהג נכנס לצומת באור אדום לא מספיקה לבסס יסוד נפשי, עדיין נדרשת הוכחת מודעות סובייקטיבית של הנהג לכך שעבר באור אדום.
לעתים, נהג עלול לעבור באור אדום מבלי לשים לב, ואפילו ללא מודעות לכך שעבר באור אדום. במקרה כזה, גם אם נעשה ברשלנות, אינו מספיק כדי לבסס את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הריגה.
עפ 3284/12 רפי בראנץ נ' מדינת ישראל
גרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום
הנהג הורשע, במסגרת עריכת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן שייחס לו את העבירות:
הריגה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח, גרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום.
כל העבירות ביחד הביאו לתאונת דרכים בה קופחו חיי אדם.
במסגרת עריכת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום והושמטה ממנו עבירת הפקרה לאחר פגיעה.
בערכאה הקודמת, בית המשפט המחוזי, נגזרו על הנהג 5 שנות מאסר בפועל, 18 חודשים מאסר על תנאי, פסילה של רישיון הנהיגה ל-15 שנים ופיצוי בסך של 60,000 ₪.
הנהג ערער על גזר בדין ובית המשפט העליון פסק שלא להתערב בגזר הדין שנפסק בבי המשפט המחוזי. עונשו של הנהג נותר על כנו.
תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום – זיכויים
ת"ד 9691-11-17 מדינת ישראל נ' נסאסרה:
כנגד הנהג הוגש כתב אישום על גרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
הנהג הודה בנהיגת הרכב במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, אך טען כי נכנס לצומת באור ירוק ולא הוא אחראי לגרימת התאונה.
בתיק זה העידו4 עדים מרכזיים:
עד תביעה 1 – ("השוטר")
השוטר שהגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה.
לא מדובר בעד ראייה לתאונה, אך הוא שוחח עם הנהגת המעורבת (עדת תביעה 3) לאחר התאונה מחוץ רכבה.
השוטר טען שעדת תביעה 3 מסרה לו שנסעה באור ירוק ,ושהנאשם היה זה שעבר באור אדום ובכך התרחשה תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
עוד הוסיף השוטר, שעדת תביעה 3 אמרה לו כי יש שני עדים שתומכים בגרסתה.
השוטר גם ציין כי לא הספיק לשוחח עם הנהג הנאשם בגרימת התאונה.
עד תביעה 2 – בוחן התנועה ("הבוחן")
בוחן התנועה הגיע גם הוא למקום התאונה לאחר התרחשותה.
הבוחן תחקר את הנאשם, את הנהגת המעורבת (עדת תביעה 3) , נוסע שהיה ברכב של הנהג הנאשם, קיבל מעדת תביעה 3 כרטיס ביקור של אחד מעדי הראייה לתאונה, אשר אותו חקר הבוחן בשלב מאוחר יותר.
הבוחן הגיש לבית המשפט מספר מסמכים:
דו"ח בוחן הכולל 4 עמודים;
דו"ח נזק;
סקיצה;
הודעת ההנה הנאשם תחת אזהרה;
לוח תצלומים הכולל 12 תצלומים + 8 תצלומים נוספים מזירת התאונה;
דיסק תצלומים;
דו"ח פעולה;
מזכר.
מעדות הבוחן עולה כי תכנית הרמזורים אותה בדק לא יכולה להכריע בשאלה מי מבין הנהגים המעורבים נכנס לצומת באור האדום והביא לגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
הבוחן הכריע בשאלה זו באמצעות "עדות ניטראלית" של עד תביעה 4 – אשר נחקר ואמר בפני שראה את הנהגת המעורבת נכנסת לצומת באור ירוק.
עדת תביעה 3 (הנהגת המעורבת) –
הנהגת המעורבת טענה שנסעה מערד לכיוון תל אביב.
בשלב מסוים בנסיעתה, הגיעה לשני רמזורים אחד אחרי השני בצבע ירוק נכנסה לצומת ופגעה במסחרית לבנה שפנתה לכיוון שמאל. הרכב המסחרי הלבן התהפך, יצאה לבדוק לשלומו ובתוך ההמולה שנוצרה ניגש אליה נהג (עד תביעה 4), הביא לי כרטיס ביקור ואמר שהוא ראה שנסעה בירוק.
עד תביעה 4 – (עד ראייה לתאונה – מוסר כרטיס הביקור)
עצר בערך 20 מטר לפני הרמזור, הרכב שהיה מאחוריו התקדם בנסיעה לכיוון הרמזור, חצה בירוק והרכב הלבן נכנס לצומת מהכיוון הנגדי והנהגת (עדת תביעה 3) נכנסה בו. הרכב התהפך ונתקע ברמזור.
עדותו של עד ראייה 4 היא עדות ראייה בלתי מעורבת של עד, אשר מתאר את הנהגת המעורבת כמי שנכנסת לצומת באור ירוק.
עד זה מתאר את האירוע, כצופה מהצד, ממרחק קצר ממקום התרחשות התאונה, בעת שהוא חונה בצד הדרך בכיוון בו נסעה הנהגת המעורבת.
פרשת ההגנה של הנהג שהואשם בגרימת תאונת הדרכים עקב אי ציות לרמזור אדום –
מטעם ההגנה העיד הנהג הנאשם ושני עדים נוספים.
הנהג הנאשם טען בתוקף כי עמד באור אדום והמתין שיתחלף לאור ירוק. לאחר שהרמזור עבר לאור ירוק נכנס לצומת, ואז התנגשה בו הנהגת המעורבת.
הנהג הנאשם הוסיף כי בנו, המתגורר בקרבת אזור התרחשות התאונה הגיע במהירות למקום, שם מסר לו מישהו כרטיס ביקור ואמר לו שראה את התאונה. הנאשם מסר מידע זה באיחור לעורך דינו, אשר הזמין את העד למתן עדות בבית המשפט.
עדותו של עד הגנה 1:
טען כי חזר מים המלח, ראה לפניו רכב הנוסע מכיוון ערד לבאר שבע, הגיע לשני רמזורים אחד אחרי השני, ועצר את רכבו מכיוון שברמזור היה אור אדום. עוד הוסיף עד זה, כי הרכב שלפניו המשיך בנסיעה וגרם לתאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
עד זה היה ממוקם באותו מיקום כמו עד תביעה 4, אך להבדיל ממנו, לטענת עד זה גרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום במקרה זה מוטלת לחובת הנהגת המעורבת ולא הנהג הנאשם.
עד הגנה 2 – אח הנאשם אשר שהה ברכב בזמן התאונה
עד זה טען לכל אורך עדותו כי הנאשם נכנס לצומת באור ירוק, אך לא ידע כיצד להסביר את הפער בין העדויות שלו ושל הנהג הנאשם, זאת כאשר האח העיד במשטרה שהנהג הנאשם הגיע לצומת באור ירוק בזמן שהנהג הנאשם טען שהמתין שהרמזור יתחלף לאור ירוק.
הכרעת בית המשפט:
האחריות לגרימת תאונת הדרכים עקב אי ציות לאור אדום מוטלת על מי שלא ציית לאור אדום בכיוון נסיעתו בזמן שנכנס לצומת במועד התרחשות התאונה.
התביעה טענה כי האחראי לתאונת הדרכים עקב אי ציות לאור האדום הוא הנהג הנאשם, בעוד ההגנה טענה כי הכניסה לצומת באור אדום הייתה של הנהגת המעורבת.
בסך הכול בתיק זה העידו 5 עדי ראייה והוגשה חקירה אחת של בוחן תנועה.
עדותו של בוחן התנועה הובילה ל-2 מסקנות:
- אין ממצאים מזירת התאונה המאפשרים קביעה מי מהנהגים נכנס לצומת בחסות אור אדום.
2. תכנית הרמזורים הובילה למסקנה כי גרסת הנהגת המעורבת אפשרית, אך לא יכולה לבסס קביעה לפיה נכנסה לצומת באור הירוק, והיא גם נחקרה באזהרה בתיק זה כפי שנחקר הנהג נאשם.
עדותו של עד תביעה 4 הכריעה את הכף להמלצה להעמיד לדין את הנהג נאשם ולא את הנהגת המעורבת.
לצורך קביעה מי מבין הנהגים אחראי לגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום, צריך בית המשפט לנתח את העדויות שהובאו בפניו:
משקלן של העדויות אינו זהה ומחייב מיון.
שונה משקלה של עדות נהג מעורב ממשקלה של עד ראייה ניטרלי, אשר אינו מכיר את המעורבים ואין לו אינטרס בתוצאת המשפט.
עדות הנהג נאשם ועדותה של הנהגת המעורבת זהות מבחינת משקל. עדויות אלה נעדרות משקל מול עדויות ראייה ניטרליות אחרות.
עדותו של עד ההגנה 2, אשר ישב ברכבו של הנהג הנאשם בזמן התרחשות התאונה, צריכה גם היא לקבל משקל נמוך, שכן מדובר באחיו של הנהג הנאשם כך, שהגיוני כי ירצה בטובת אחיו.
מול שלושת עדויות אלה, ניצבות שתי עדויות ניטרליות של שני אזרחים.
המדובר בשני אזרחים שנקלעו לזירת התאונה ומתוך אזרחות טובה מסרו למעורבים פרטי התקשרות והגיעו למתן עדות בבית המשפט.
השופטת קבעה כי לא נמצא סימן לאי אמירת אמת מצדם, ולא הוכח קשר משפחתי/חברי/עסקי בין העדים לבין מהמעורבים בתאונה.
למרות ששני העדים מתארים את התאונה מאותה זווית גרסתם שונה לגבי האור שדלק ברמזור בעת התרחשות התאונה ומי היה זה שגרם להתרחשות תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
ברור כי אחד מהעדים טועה ומוסר, ככל הנראה בתום לב, עדות לא נכונה באשר לנהג שהביא להתרחשותה של תאונת הדרכים תוך אי ציות לאור אדום.
יחד עם זאת, לא ניתן להבהיר מעבר לפק סביר מי מהעדים טועה בעדותו.
במצב הראייתי שנוצר בתיק, לא ניתן לבסס קביעה מי מהנהגים המעורבים נכנס אחראי לתאונת הדרכים ברמת וודאות של מעבר לספק סביר.
התוצאה – זיכוי הנהג הנאשם מחמת הספק.
ת"ד 14792-08-10 מדינת ישראל נ' מגנזי
כנגד נהגת נאשמת הוגש כתב אישום בגין:
- גרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום ברמזור– עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.
- נהיגה בקלות ראש – עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
על פי עדות הבוחן המשטרתי תכנית הרמזורים הינה "תכנית מכסימלית לכל הגלאים" – התכנית המרבית, כאשר הגלאים מופעלים. כאשר לא מופעל גלאי הדרישה במופע רמזור 4 לא מגיע רכב מכיוון מזרח המבקש לפנות שמאלה, האור הירוק של מופע 1 יוארך בהתאמה. בכל מקרה לא יהיה ירוק משותף למופע רמזור 1 ולמופע רמזור 4.
על פי הסדר הכרונולוגי של תכנית הרמזורים, רמזור הירוק בכיוון נסיעת הנהגת הנאשמת מתחיל מיד לאחר שהרמזור בכיוון נסיעת המעורבים האחרים מתחלף לאדום. סדר זה מתיישב עם האפשרות שהנהגת הנאשמת נכנסה לצומת באור ירוק, בעוד המעורבים האחרים המשיכו בנסיעה על אף שהרמזור התחלף מירוק לאדום עם הגעתם לצומת.
העובדה כי הבוחן לא ציין את קיומו של גלאי הדרישה במופע רמזור 4, אלא רק במסגרת החקירה הנגדית, לא מעלה ולא מורידה לעניין אופן קרות תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום.
אולם, יחד עם זאת, לא ניתן לשלול כי אילו הבוחן היה מודע לקיומו של גלאי דרישה במופע רמזור 4, היה בעובדה זו כדי להשפיע על אופן גביית גרסאות המעורבים האחרים ועל גיבוש ההמלצה להעמיד לדין את הנהגת הנאשמת.
חוות הדעת מטעם ההגנה הציגה את אפשרות התקיימותה של גרסת הנהגת הנאשמת, בהתייחס לתכנית הרמזורים, ובהתייחס לקיומו של גלאי הדרישה בכיוון נסיעתה.
הן מחוות הדעת והן מעדות המומחה, עולה אותה הסתברות לאפשרות שהנהגת הנאשמת עצרה, אולם האור ברמזור לא היה בכיוון נסיעתה שמאלה, אלא ברמזור שסמוך לו בכיוון הנסיעה ישר והיא נסעה בגלל טעות בזיהוי הרמזור.
הנהג המעורב טען שהיה אור המהבהב ברמזור. אך יחד עם זאת, לא ציין כ היה אור ירוק מהבהב, אלא אמר "אני נכנסתי לרמזור באור ירוק".
העד לא טען כי שהנהגת הנאשמת נכנסה לצומת בנסיעה רציפה ונמנע מלהכחיש אפשרות שנכנסה לצומת ממצב עצירה. בדבריו יש חיזוק לגרסת הנהגת הנאשמת, לפיה עצרה לפני קו העצירה ולא נכנסה לצומת בנסיעה רציפה, אך בו בזמן יש בדבריו ללמד כי לא הפריז בתיאור רשלנות הנהגת הנאשמת, והדבר מחזק את אמינותו.
עדות הנהג המעורב האחד נתמכת בעדות הנהג המעורב השני. בתחילה אמר ששניהם נסעו באור ירוק – "ואז נכנסנו בירוק", ובהמשך אמר שלמיטב זיכרונו באור ירוק.
בחקירתו התייחס העד לאפשרות שנכנס לצומת בעקבות רכב הנהג המעורב, מבלי שראה בעצמו אור ירוק ברמזור. לטענתו, תמיד כשהוא נכנס לצומת הוא מוודא שיש לו אור ירוק.
מול עדויות אלה עומדת עדותה של הנהגת הנאשמת, שטענה כי פנתה שמאלה רק כשהרמזור התחלף לירוק.
הנהגת הנאשמת שללה את האפשרות שנסעה כשהרמזור שהתחלף לירוק לא היה לפנייה שמאלה, אלא לכיוון נסיעה ישר.
יחד עם זאת, הנהגת הנאשמת לא ידעה או לא זכרה פרטים כמו תנועת הרכבים במסלול נסיעתה, כיוון השמש בזמן ההמתנה ברמזור, תנועת רכבים חולפים וכדומה.
השופטת רבעה לעניין זה כי לנהגת הנאשמת יש זיכרון בררני, כאשר עולות נקודות לא נוחות מבחינתה, מה שמקשה על מתן אמון בגרסתה.
יחד עם זאת, גם הנהגים המעורבים נמנעו מלמסור בעדותם פרטים שהיה בהם כדי לחזק את אמיתות גרסאותיהם.
בסיכומו של דבר, קיימות שתי אפשרויות לאופן התרחשות תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום:
האפשרות האחת היא ששני הנהגים המעורבים נכנסו לצומת, כאשר האור היה ירוק, בעוד שהנהגת הנאשמת נכנסה לצומת לפני שהתחלף האור ברמזור לירוק, בין אם התבלבלה עם הרמזור המורה ישר ובין אם מסיבה אחרת.
העובדה שהנאשמת לא ידעה לתת פרטים אודות מצב התנועה, עשויה ללמד כי לא הייתה מרוכזת, ולכן טעתה והחלה בנסיעה כאשר הרמזור בכיוון נסיעתה היה אדום ובכך הביאה לגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
האפשרות השנייה היא שהנהגת הנאשמת נכנסה לצומת אחרי שהרמזור התחלף לירוק, בזמן שלנהגים המעורבים הי אור ירוק בהתקרבם לצומת, אך הוא התחלף לאדום בעת הגיעם לצומת והם המשיכו בנסיעתם, בין אם מבלי ששמו לב לכך ובין אם ובין אם קיוו שיספיקו את הרמזור.
היות ומשפט התעבורה הינו משפט פלילי, ולאור הנתונים, ההגנה הצליחה לעורר ספק סביר בגרסת התביעה.
לכן הנהגת הנאשמת מזוכה מחמת הספק מגרימת תאונת הדרכים עקב אי ציות לרמזור אדום.
ת"ד 4975-06-16 מדינת ישראל נ' יוסף
כנגד הנהג הנאשם הוגש כתב אישום על גרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום ברמזור: עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה;
נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
על פי כתב האישום, לא ציית הנהג הנאשם לאור אדום ברמזור, נכנס לצומת וחסם דרכו של נהג אחר וכלי הרכב התנגשו.
לאחר בחינת הראיות הצדדים, קבעה השופטת כי המאשימה לא הוכיחה את אשמת הנהג הנאשם מעבר לכל ספק סביר.
בתאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום ברמזור בצומת, לא ניתן להכריע בדבר האחריות לתאונה על סמך עדויות הנהגים המעורבים בלבד ובית המשפט צריך ראיות נוספות, כמו עדי ראיה ניטראליים.
במקרה זה הובאה, לכאורה, עדות ניטראלית, אך עדותו של עד תביעה 4, עומדת בסתירה לעדויות אחרות. לבסוף, לא הצליחה המאשימה להציג גרסה אחידה ועקבית באשר לעובדות התרחשות התאונה.
עד תביעה 4 אמר שרכבו של הנהג הנאשם עצר בצומת בטרם חידש נסיעתו, בסתירה לעדותו של עד תביעה 5 – הנוסע ששהה ברכבו של הנהג הנאשם בעת התרחשות התאונה, שהעיד כי הנהג הנאשם נסע באופן רצוף עד לקרות התאונה, ולעדותו של עד תביעה 1, שהעיד שהנהג הנאשם נסע במהירות גבוהה מאוד.
עד תביעה 4 טען כי דיבר עם עד תביעה 3, אך אין לכך זכר בראיות והשוטר העיד כי אילו שוחח עם עד לתאונה, היה מציין זאת.
עד תביעה 4 מסר כי לאחר התאונה, המונית נעצרה והנוסע שהיה במושב הקדמי, נמלט ממנה. אולם, עד תביעה 5 העיד על כך שישב במושב האחורי במונית, לא היו נוסעים נוספים חוץ ממנו ועד תביעה 3 מציין כי פגש בנוסע במקום התאונה.
לאור האמור לעיל התקשתה השופטת לתת אמון בעד תביעה 4 בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה ומשכך, לא היה מקום להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה.
בסופו של יום – המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש ממנה, להוכיח את אשמת הנאשם בגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לרמזור אדום מעבר לכל ספק סביר – הנהג הנאשם מזוכה.
ת"ד 2357-04-15 מדינת ישראל נ' ירחי
הנהג הואשם בכך שלא ציית לרמזור אדום, נכנס לצומת באור אדום, פגע ברכב אחר שנכנס לצומת ממולו , ובכך הביא להיווצרות תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום.
הראיה העיקרית עליה התביעה הסתמכה הייתה סרטון המתעד את תאונת הדרכים. הסרטון נלקח ממצלמות של בית פרטי הממוקם בסמוך למקום התאונה.
התביעה ניתחה את הסרטון והגישה חוות דעת בנוגע לתקינות מערכת הרמזורים במועד התאונה. מצרוף ניתוח הסרטון ומערכת הרמזורים, הגיעה התביעה למסקנה כי יש להרשיע את הנהג הנאשם בגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום.
השופט צפה בסרטון ולאחר מכן התקשה להכריע למעלה מכל ספק סביר כי הנהג הנאשם היה האחראי לתאונת הדרכים עקב אי ציות לאור האדום. הסרטון צולם ממרחק, לא ניתן לזהות מצפייה בסרטון את האור שהיה ברמזור באותה העת, וגם יתר הפרטים בסרטון לא ברורים כלל.
גם אם היה אפשרי מצפיה בסרטון להגיע לכלל מסקנה, עדיין יש צורך בחוות דעת ביחס למצב הרמזורים במקום. המאשימה הגישה חוות דעת, אך נרשם בה תאריך הקודם למועד התאונה.
העד החתום על חוות הדעת נשאל על כך והשיב כי נפלה טעות סופר.
עובדה זו עוררה ספק בליבו של השופט.
התביעה יכלה לבדוק אם דווחו תקלות ברמזור בתאריך שלאחר התאונה. אם התביעה הייתה בודקת זאת והיה מתברר כי לא אירעו תקלות ברמזור לאחר מועד התאונה – היה בכך לתמוך בטענתם בדבר טעות סופר, אך הדבר לא נעשה.
בתיק זה היו מחדלי חקירה רבים, ולא תוחקרו עדים שנסעו ברכבים המעורבים.
מצופה מהרשות החוקרת, לאור העובדה שהבסיס הראייתי אשר היה בפני גורמי החקירה – העדר עדים אובייקטיבים, העדר ממצאים בזירה בשל העובדה שלא הגיע בוחן למקום, הסתמכות על סרטון לא ברור – ייעשה מאמץ לגבות הודעות מהעדים לפחות, לשם הצלבת נתונים והסרת ספק סביר. שום פעולה לא נעשתה במקרה זה ולא ניתן הסבר טוב לכך.
בנוסף לכך, ניתן משקל לכך עד הגנה העיד לתמיכה בגרסת הנהג הנאשם, לפיה נכנס לצומת באור ירוק. אמנם, אין זה עד אובייקטיבי ועל כן משקל עדותו מופחת, אך לא ניתן לומר כי אין לעדותו משקל כלל ועיקר.
מנגד, כפי שעולה מהראיות שהוגשו, לא ברור האם נוסעת ברכבו של הנהג המעורב מסרה הודעה במשטרה. ככל והאחרונה אכן מסרה הודעה – היא לא צורפה לרשימת עדי התביעה ולא העידה, ככל שלא נחקרה הרי מדובר במחדל חקירתי משמעותי.
לנוכח כל האמור, משהתעורר ספק בעיני בית המשפט, זוכה הנהג הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.
