שיקולי ועדת השחרורים קבועים בסעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר. הם מכריעים אם האסיר ייצא לפני תום עונשו.
במדריך נתמקד בשיקולים שמכריעים לרוב: הסיכון לציבור, עבירות על רקע אידיאולוגי, תיקים תלויים, הרשעות קודמות ודיונים קודמים בוועדה – ונציג מה פסקו בתי המשפט בכל אחד מהם.
במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל ניסיון מאז 2014, אני מכין אסירים לוועדת השחרורים ועותר נגד החלטותיה.
העיקרון: שלושה שיקולים, רשימה פתוחה
לפי סעיף 9, הוועדה שוקלת את הסיכון לשלום הציבור – כולל משפחת האסיר, הקורבן וביטחון המדינה – את סיכויי השיקום ואת ההתנהגות בכלא.
השיקולים בחוק אינם רשימה סגורה. הוועדה רשאית לשקול, בין היתר, גם את חומרת העבירה. לפי הפסיקה, אמת המידה המרכזית היא היעדר סיכון לשלום הציבור. את הסיכון לומדים מנסיבות העבירה, מהעבר הפלילי ומההתנהגות במאסר.
שיקולי ועדת השחרורים: הסיכון לציבור
המסוכנות היא שיקול כבד משקל במיוחד. כשהחומר שבפני הוועדה – כולל חומר חסוי – מלמד על קשרים של האסיר עם גורמים עוינים מחוץ לכלא ועל התנהגות שלילית בתוכו, הוועדה רשאית לדחות את בקשתו. עתירה נגד החלטה כזו צפויה להידחות.
מקרים מהפסיקה
- היעדר שינוי בדרך החשיבה: בעת"א (חי') 52809-07-09 לא היה מידע חיובי על התנהלות האסיר בכלא או על שינוי בדעותיו. בית המשפט דחה את העתירה, בין היתר על סמך דו"ח חסוי של גורמי סיכול הטרור. הדו"ח עסק גם בצורך שלא לחזק את ארגוני הטרור באמצעות החזרת חבריהם לשורותיהם.
- משקל לא ראוי לעבר: ברע"ב 10838/02 ביטל בית המשפט המחוזי החלטת שחרור, כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לחומרת העבירות, לעבר הפלילי ולמסוכנות. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור.
- הריגה ובריחה: בעת"א (מר') 4812-05-10 קיבל בית המשפט עתירה נגד החלטת שחרור. בית המשפט הרשיע את האסיר בהריגה. הוא ביצע עבירות נוספות במעצר, וברח במהלך המאסר עד שבלגיה הסגירה אותו. בית המשפט ראה גם מידע שלילי על התנהגותו, אף שלא מהתקופה האחרונה.
- שמונה הרשעות אלימות: בעת"א (מר') 5-06-10 קבע בית המשפט שהוועדה לא נתנה משקל ראוי לעבר של שמונה הרשעות בעבירות אלימות ובריונות, וגם להזדמנויות שקיבל האסיר בעבר.
- מאסר ראשון והתנהגות טובה: ברע"ב 2154/11 הוועדה ידעה שזה מאסר ראשון ושההתנהגות טובה. ובכל זאת, בגלל חומרת העבירה, מודעות ראשונית בלבד לחומרת המעשים ועמדה שלילית של ועדת אלמ"ב, החליטה לא לשחרר. בית המשפט לא התערב.
שימו לב: מהמקרים עולה שגם המדינה עותרת נגד החלטות לשחרר אסיר – ובתי המשפט קיבלו חלק מהעתירות האלה.
גיל ומחלה
במקרה אחד ציין בית המשפט שגילו ומחלתו הקשה של האסיר יכולים לעמוד לזכותו. אבל אותם נתונים כבר הביאו בעבר לשחרורו לפני הזמן, והוא חזר לבצע עבירות דומות. בנוסף, איש לא הכין תכנית שיקום, אף שהוועדה עצמה קבעה שהיא נדרשת. לכן ההחלטה לשחרר לא עמדה.
שיקולי ועדת השחרורים בעבירות על רקע אידיאולוגי
עבירות על רקע אידיאולוגי מעידות, לפי הפסיקה, על קו מחשבה מגובש. כל עוד הוא לא ננטש, הוא עלול להוביל למעשים דומים בעתיד. לכן על האסיר להוכיח ביתר שאת שהוא ראוי לשחרור.
עם זאת, אופי העבירה אינו קובע באופן אוטומטי שהאסיר מהווה סכנה. אם יוכח שלא פעל מתוך אידיאולוגיה, או שזנח אותה, אפשר להפריך את ההנחה. למשל, לפי הפסיקה, התאספות של חבורה ליידוי אבנים ולפגיעה באזרחים רק משום שהם ישראלים מעידה על מניע אידיאולוגי.
ברע"ב 3089/10 דחתה הוועדה בקשה בגלל המסוכנות, ובגלל התרשמותה שהמחויבות האידיאולוגית של האסיר למעשים לא פגה. האסיר ביקש לדון בשאלה אם מותר להשתמש בחלקים שנויים במחלוקת בחוות דעת של השב"כ כראיה מינהלית. בית המשפט העליון לא מצא לכך צורך, כי הדחייה נשענה על המעשים עצמם.
שיקולי ועדת השחרורים: תיקים תלויים – סעיף 9(2)
הוועדה בוחנת גם כתבי אישום תלויים ועומדים: סוגי העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. ברע"ב 3122/11 טען אסיר שהוועדה לא הייתה רשאית לשקול תיקים, כי במועד הדיון טרם הוגשו בהם כתבי אישום.
המדינה השיבה שהמשטרה גיבשה את התיקים מראש, ושכתבי האישום הוגשו מאוחר יותר. בית המשפט העליון דחה את הבקשה. הוא ציין שהתיקים היו שיקול אחד מבין רבים – לצד העבר הפלילי, הערכת מודיעין שלילית, תסקירי מבחן וחוות דעת של רש"א – ולכן משקלם היה מוגבל.
הרשעות קודמות – סעיף 9(3)
הוועדה בוחנת את ההרשעות הקודמות: מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות, חומרתן ותקופות המאסר. בעת"א (מר') 35392-06-10 נדון אסיר שריצה ארבעה מאסרים קודמים. אחד מהם הסתיים זמן קצר לפני העבירה הנוכחית. בית המשפט קבע שהחלטת הנציב שלא לשחרר סבירה.
דיונים קודמים בוועדות – סעיף 9(4)
בעע"א (ת"א) 2011/07 נדון תושב הרשות הפלסטינית שריצה מאסר ראשון של 4.5 שנים, בגין שני מקרי שוד ונשיאת נשק. הוא טען שהוועדה התעלמה מדיונים קודמים ומהשיפור בהתנהגותו. בית המשפט דחה את העתירה. הוא קבע שהוועדה דנה גם בדיונים הקודמים, ושהמסוכנות נלמדת גם מנסיבות העבירות. עוד קבע שהאסיר לא הוכיח ששינה את דרכו, ושיתרת המאסר אינה מבוטלת. את הסבריו להתנהגותו השלילית בכלא לא קיבל.
| השיקול | מה קבעה הפסיקה |
|---|---|
| מסוכנות | שיקול כבד משקל; חומר חסוי על קשרים עוינים מצדיק דחייה |
| רקע אידיאולוגי | דרישת הוכחה מחמירה, אבל לא קביעה אוטומטית |
| תיקים תלויים (9(2)) | שיקול אחד מבין רבים; משקלו עשוי להיות מוגבל |
| הרשעות קודמות (9(3)) | מספרן, תכיפותן וחומרתן נבחנים |
| דיונים קודמים (9(4)) | הוועדה דנה בהם, אבל על האסיר להוכיח שינוי |
שאלות ותשובות נפוצות
לא. הוועדה רשאית לשקול שיקולים נוספים, ובהם חומרת העבירה. מתחם שיקול הדעת שלה רחב מאוד.
לא בהכרח. בית המשפט העליון ציין שתיקים תלויים הם שיקול אחד מבין רבים, ושבמקרה שנדון משקלם היה מוגבל.
הוועדה בוחנת את מספרן, תכיפותן, חומרתן ותקופות המאסר. עבר פלילי כבד, במיוחד בעבירות אלימות, עלול להכריע נגד השחרור.
שלא פעל מתוך אידיאולוגיה, או שזנח אותה. על אסיר כזה להוכיח זאת ביתר שאת.
כן. בפסיקה יש מקרים שבהם בית המשפט קיבל עתירות כאלה, כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לעבר הפלילי ולמסוכנות.
הם יכולים לעמוד לזכות האסיר. אבל במקרה שבו נתונים כאלה כבר הביאו לשחרור בעבר, והאסיר חזר לפשוע, הם לא הכריעו.
סיכום
שיקולי ועדת השחרורים מתמקדים במסוכנות: נסיבות העבירה, העבר הפלילי, תיקים תלויים וההתנהגות בכלא. בעבירות על רקע אידיאולוגי הדרישה להוכחה מחמירה יותר.
כדי לשכנע את הוועדה צריך להראות שינוי ממשי: טיפול, תפקוד חיובי ותכנית שיקום. כדאי גם לבדוק מראש אילו תיקים תלויים ואילו חוות דעת יעמדו בפני הוועדה. וכשההחלטה אינה סבירה, אפשר לעתור.
מתכוננים לוועדת שחרורים? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד – עורך דין פלילי שמלווה אסירים ועצורים – ונבנה יחד את התיק.
