מעיל צבאי שנשאר בבית אחרי השחרור, מכשיר קשר שהושאל "לחבר", דלק ממשאית צבאית, ציוד שנלקח מחדר החימוש. לא כל אחד מהמקרים האלה יסתיים בכתב אישום. אבל כולם עלולים להיכנס לגדרי עבירת הוצאת רכוש מרשות הצבא. זו עבירה שמסווגת כ"צבאית", אבל במהותה היא עבירה פלילית לכל דבר.
במאמר הזה אסביר מה קובע סעיף 77 לחוק השיפוט הצבאי ומהו "הסכום הקובע". אסביר גם מה התביעה צריכה להוכיח, איך בתי הדין מתייחסים לשאלת המעצר בעבירות רכוש, ואביא דוגמאות מהפסיקה.
סעיף 77 ו"הסכום הקובע"
סעיף 77 לחוק השיפוט הצבאי עוסק בחייל שהוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא. החייל צפוי לעונש שתלוי בערך הרכוש.
3 שנות מאסר מול 7 שנים – לפי ערך הרכוש
| ערך הרכוש | העונש המרבי |
|---|---|
| עד "הסכום הקובע" | שלוש שנות מאסר |
| מעל "הסכום הקובע" | שבע שנות מאסר |
"הסכום הקובע" מוגדר בסעיף כסכום השווה לעשרה שיעורים של שכר יסוד חודשי של טוראי בשירות חובה. השכר נבחן כפי שהוא בשעת ביצוע העבירה. כלומר, הרף משתנה עם הזמן, ונקבע לפי השכר בעת המעשה.
עבירה "צבאית" עם אופי פלילי מובהק
העבירה מוגדרת כעבירה צבאית משום שהיא כלולה בחלק ב' של חוק השיפוט הצבאי. אבל מהותה ויסודותיה הם של עבירה פלילית – עבירה נגד הרכוש – ואופייה המיוחד נובע מכך שהרכוש שייך לצבא.
בית הדין הסביר בהקשר של עבירות הוצאת רכוש ונשק שהמחוקק ביקש להעניק לרכוש הצבאי הגנה מיוחדת. לכן הגדיר את העבירות האלה רחב יותר מעבירת הגניבה: הן עוסקות ב"רשות" הצבא ולא רק בבעלות. הן אינן דורשות כוונה לשלול את הרכוש לצמיתות. במילים פשוטות: "רק השאלתי" או "התכוונתי להחזיר" אינן טענות שמבטלות את העבירה.
מה צריך להוכיח
כדי להרשיע, התביעה צריכה להוכיח שני דברים מרכזיים:
"ביודעין ושלא כדין". החייל ידע שהוא מוציא רכוש צבאי, והוציא אותו בלי היתר. מי שקיבל ציוד הביתה באישור, או לא ידע שהציוד צבאי, נמצא במצב שונה.
שמדובר ב"רכוש צבאי". זה נשמע מובן מאליו, אבל לעיתים זו בדיוק השאלה שבמחלוקת.
דוגמת רימון ההלם
בתיק אחד (מז"י 12/22 התובע הצבאי נ' טוראי עמרי זיגל) נמצא רימון הלם אצל חייל. השאלה הייתה אם הוכח שהרימון הוא רכוש של צה"ל דווקא. הסימון על הרימון העיד שהוזמן על ידי צה"ל. אבל רימונים כאלה מועברים גם לכוחות ביטחון אחרים כשהם מסומנים באותו אופן.
התביעה הצביעה על ראיות נסיבתיות. הרימון משמש את צה"ל, והחייל נשא אותו בדרכו בין יחידות. מגרסתו עצמה עלה שמקור הרימון צבאי. הוא טרח למחוק את מספר הסדרה כדי למנוע את איתור מקורו. חלק מהשופטים העלו אפשרויות נוספות למקור הרימון. אבל גם לשיטתם ניתן משקל רב לדבריו של החייל במצ"ח, שמהם עלה שהוא עצמו סבר בזמן אמת שהרימון צבאי.
הלקח: שאלת המקור של הרכוש אינה טכנית. היא יכולה להיות לב התיק, ומה שהחייל אומר בחקירה משפיע עליה מאוד.
מעצר בעבירות רכוש
בשלב המעצר, נקודת המוצא בעבירות רכוש נוחה יחסית לחייל. ככלל, עבירות רכוש אינן מקימות סכנה לביטחון הציבור, למעט מקרים חריגים. למשל, עבירות שבוצעו באורח שיטתי, בהיקף ניכר, בהתארגנות של כמה עבריינים, או באמצעים מיוחדים ומתוחכמים.
בערעור מעצר שנדון בבית הדין לערעורים (ערעור 45/16 טור' ר' ח' נ' התובע הצבאי הראשי) נקבע שקיימת תשתית ראייתית לכאורה. זאת משום שחלה על החייל "חזקה תכופה". כלומר, הרכוש נמצא ברשותו זמן קצר אחרי שנעלם. הכחשה כללית אינה מספיקה כדי לעורר ספק בה, במיוחד לנוכח התנהגות מפלילה. עם זאת, הערעור התקבל בחלקו בשאלת המעצר.
הוצאת רכוש או שימוש ברכוש: ההבדל בין סעיף 77 לסעיף 79
לא כל שימוש לא מורשה בציוד צבאי הוא "הוצאה מרשות הצבא". חוק השיפוט הצבאי מכיר גם בעבירה נפרדת: שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79. העונש המרבי עליה הוא שנתיים מאסר, ואם מדובר בנשק – חמש שנים.
ההבדל מהותי. בסעיף 77 הרכוש יוצא מרשות הצבא. בסעיף 79 החייל משתמש בו לצורך פרטי, אבל הרכוש לא בהכרח "יוצא". כך, למשל, נסיעה פרטית ברכב צבאי או שליחת משאית צבאית לאסוף רכישה פרטית נדונו בפסיקה לפי סעיף 79.
בתיקים גבוליים, השאלה איזה סעיף מתאים היא שאלה של ממש. היא משפיעה על העונש המרבי, על אופי העבירה ועל האפשרות להגיע להסדר. לכן כדאי לבחון אותה כבר בשלב הראשון.
"חזקה תכופה" – מה זה אומר
בתיקי רכוש מופיע לא פעם המונח "חזקה תכופה". הכוונה היא למצב שבו רכוש שנעלם נמצא ברשותו של אדם זמן קצר אחרי היעלמותו. במצב כזה, בית הדין רשאי להסיק שמי שמחזיק ברכוש הוא שנטל אותו – אלא אם יספק הסבר סביר.
כפי שראינו בערעור המעצר שתיארתי, הכחשה כללית אינה מספיקה כדי לסתור את החזקה. מה שיכול לעזור הוא הסבר קונקרטי ועקבי למקור הרכוש, שנתמך בראיות. לכן חשוב לחשוב על ההסבר הזה ולבסס אותו לפני שמוסרים גרסה.
דוגמאות מהפסיקה
גניבת דלק
באחד התיקים גנב נהג דלק מרשות הצבא, תוך תדלוק משאיות בכמויות חריגות. הוא נטל גם כיסויים מאתר צבאי שנמצאו בחיפוש בביתו (ערעור 53/16 סמר חסן עלי נ' התובע הצבאי הראשי). החייל הודה בחקירה ושיתף פעולה. צוין שהפסיק מיוזמתו לגנוב, מתוך דאגה לאשתו ולילדיו. ההגנה הציגה חוות דעת של מפקדו, המלצות ומסמכים על תרומתו לקהילה. בית הדין לערעורים לא מצא להתערב בעונש ודחה את ערעור ההגנה.
מעילה באמון ונטילת כספים
בתיק אחר (מ"ט 243/16 התובע הצבאי נ' טוראי אשר בוארון) בלט בעבירה היבט של מעילה באמון שניתן לחייל ולחברו. בלטה גם נטילת סכומים לא מבוטלים מהקופה הציבורית. מנגד, עמדו לזכותו נקודות רבות, ובהן שזו העמדתו הראשונה לדין. בית הדין כיבד את ההסדר: 35 ימי מאסר בעבודה צבאית ומאסר מותנה.
העברת מכשיר קשר לאזרח
לוחם העביר מכשיר קשר צבאי לאזרח (דר' 20/16 התובע הצבאי נ' סמ"ר א.א.ר). הצדדים הציגו הסדר בלי מאסר ממשי. זאת, אף שמדובר במכשיר בעל ערך כספי ומבצעי. הנימוקים: המכשיר הוחזר עוד לפני פתיחת החקירה, והחייל נטל אחריות והודה. חלף זמן רב מאז האירוע, והגשת כתב האישום התעכבה. וההגנה הצביעה על כך שמפקד הפלוגה איתר את העבירה וחקר את החייל באופן דורסני, שפגע בזכויותיו כנחקר.
ניסיון להוצאת רכוש
גם ניסיון הוא עבירה. בתיק שהגיע לבית המשפט העליון (רע"פ 5765/12 אורי טל נ' מדינת ישראל) הורשע חייל בניסיון להוצאת רכוש מרשות הצבא. בקשתו לרשות ערעור נדחתה.
גזר הדין: מאסר, עבודה צבאית והורדה בדרגה
העונשים בעבירות הוצאת רכוש מגוונים. הם תלויים בעיקר בערך הרכוש, בשאלה אם הוחזר, בשיטתיות ובמידת המעילה באמון. בפסיקה מופיעים מאסר בעבודה צבאית, מאסר בכליאה, מאסר מותנה והורדה בדרגה. כשהרכוש הוחזר מיוזמת החייל, כשיש נטילת אחריות וכשעבר זמן רב – נמצאה גם האפשרות להסדר בלי מאסר ממשי.
| הנסיבה | השפעתה |
|---|---|
| החזרת הרכוש לפני החקירה | נסיבה מקלה משמעותית |
| שיטתיות ומשך ארוך | מחמירה, ועשויה להצדיק מעצר |
| מעילה באמון (מי שהופקד על הרכוש) | מחמירה |
| ערך הרכוש מעל הסכום הקובע | מעלה את העונש המרבי משלוש לשבע שנים |
| חקירה פוגענית או שיהוי בהגשת כתב האישום | עשויים להקל |
מה כדאי לעשות אם יש אצלכם ציוד צבאי
- להחזיר – אבל בדרך הנכונה. החזרה לפני החקירה נשקלה לטובת חיילים. אבל כדאי להתייעץ על הדרך כדי שלא תתפרש כהודאה במה שלא היה.
- לתעד את מקור הציוד. אישור שקיבלתם, הוראה של מפקד, או נסיבות שבהן הגיע אליכם.
- לא למחוק סימונים ולא להסתיר. מחיקת מספר סדרה, למשל, שימשה כראיה נסיבתית נגד חייל.
- להתייעץ לפני החקירה – במיוחד אם מפקד כבר שאל אתכם שאלות.
פיצול העונש: כשהחיים לא מחכים לסיום המאסר
תיק אחד ממחיש שגם אחרי גזר הדין יש מקום לגמישות. בתיק שבו הורשע חייל בהוצאת רכוש מרשות הצבא, נגזרו עליו 60 ימי מאסר בכליאה. אחריהם 30 ימי מאסר בעבודה צבאית, לצד מאסר מותנה והורדה בדרגה. הוא סיים את תקופת הכליאה והתחיל לרצות את העבודה הצבאית – ואז נפטר סבו. הוא ביקש לצאת להלוויה בחו"ל ולשוב להשלמת העונש.
משום שמדובר ביציאה מהארץ, הגורם שמפקח על העבודה הצבאית לא יכול היה לאשר הפסקה בעצמו. ההגנה ביקשה לפצל את ריצוי העבודה הצבאית לשתי תקופות, והתביעה הסכימה. בית הדין לערעורים ציין שהסמכות לפצל עונש מאסר בפועל "איננה נקייה מספקות". אבל בנסיבות המיוחדות הוא אישר את הסכמת הצדדים (ב"ש 52/24 טוראי א' א' נ' הצבאי הראשי).
הלקח: כשמתעורר צורך אמיתי בזמן ריצוי העונש, כדאי לפנות מוקדם ובצורה מסודרת. הסכמה של התביעה יכולה לפתוח פתרונות שנראים חסומים.
בתיק משיכת הכסף בכרטיס הקנטינה, שתיארתי במאמר, ההסדר התחשב גם בשיהוי של יותר משנה בהגשת כתב האישום. הוא התחשב גם בכך שהחייל פוטר בינתיים מהשירות ועבד בעבודה מסודרת, ובכך שגם שותפו נשפט לעונש דומה. אלה בדיוק הנסיבות שכדאי לתעד ולהציג.
ליווי משפטי בעבירות רכוש בצבא
בעבירות רכוש, הפרטים הקטנים חשובים. מה ערך הרכוש, מאיפה הוא הגיע, מתי הוחזר ואיך נחקרתם? אלה יכולים להפריד בין מאסר לבין הסדר מתון. אני עוסק במשפט הפלילי מאז 2014 וליוויתי למעלה מ-1,000 תיקים. אני עוזר לחיילים לבחון כל אחד מהפרטים האלה. אם אתם חשודים בהוצאת רכוש מרשות הצבא, פנו אליי לייעוץ. כל תחומי הייצוג שלי בצבא מרוכזים בעמוד עורך דין צבאי.
שאלות נפוצות
כן, אם הציוד הוא רכוש צבאי והוצא ביודעין ושלא כדין. העבירה אינה דורשת כוונה לשלול את הרכוש מהצבא לצמיתות.
סכום השווה לעשרה שיעורים של שכר יסוד חודשי של טוראי בשירות חובה, בשעת ביצוע העבירה. מעליו, העונש המרבי עולה משלוש לשבע שנות מאסר.
כן. התביעה צריכה להוכיח שמדובר ברכוש צבאי. כשאין סימון חד-משמעי, ההוכחה יכולה להיות נסיבתית – וגם דברי החייל בחקירה משפיעים עליה.
ככלל לא, משום שעבירות רכוש אינן מקימות בדרך כלל סכנה לציבור. החריגים הם עבירות שיטתיות, בהיקף ניכר, בהתארגנות או באמצעים מתוחכמים.
לא מבטלת, אבל משפיעה. בתיק שבו הוחזר מכשיר קשר לפני פתיחת החקירה, הוסכם על הסדר בלי מאסר ממשי.
בהוצאת רכוש, הרכוש יוצא מרשות הצבא, והעונש המרבי שלוש או שבע שנים לפי ערכו. בשימוש שלא למטרות הצבא, החייל משתמש ברכוש לצורך פרטי, והעונש המרבי שנתיים מאסר.
