אסיר אינו מאבד את הזכות להתבטא כשהוא נכנס לכלא. חופש הביטוי של אסירים מוגן גם מאחורי הסורגים. אסיר יכול לכתוב, לבקר ולטעון לחפותו. אבל כשמדובר בפרסום לציבור, למשל ריאיון בטלוויזיה, יש כללים. שב"ס בוחן כל בקשה, ולפעמים מסרב.
במאמר נסביר מה קובעת פקודת הנציבות על פרסום דברים של אסיר, ואילו שיקולים מכריעים. בנוסף, נסקור מה קבע בית המשפט כשאסיר ביקש להתראיין לסדרה תיעודית, ומה קורה כשאסיר מתראיין בלי אישור.
חופש הביטוי של אסירים: נקודת המוצא
המאסר לוקח מהאדם את חירות התנועה. כפועל יוצא, הוא מגביל גם חלק מזכויותיו האחרות. אבל זכויות היסוד "שורדות" גם בין חומות הכלא. לכן ההגבלה עליהן לעולם יחסית, ואף פעם לא גורפת.
ההלכה המרכזית היא עע"א 4463/94 גולן. שם התיר בית המשפט העליון, בדעת רוב, לאסיר לפרסם טור פרי עטו בעיתון. על פרטי המקרה הרחבנו במאמר על הקשר של אסירים עם העולם החיצון. כאן נתמקד בעקרונות.
לפי הלכת גולן, הזכות לביטוי היא זכות מרכזית. לכן בדרך כלל מגבילים אותה רק כשיש "ודאות קרובה" לנזק ממשי. הכלל הזה חל גם על אסירים. יתרה מזו, גם לביטוי המצומצם של האסיר צריך לתת הגנה רחבה ככל האפשר.
בית המשפט הוסיף שבלב החירות הרוחנית, כמו היכולת לחשוב ולהאמין, אין למאסר דריסת רגל. אבל היכולת המעשית של אסיר לממש את הזכות מצומצמת הרבה יותר מזו של אדם שאינו כלוא.
וגם כשיש לשב"ס טעם מוצק להגביל את הביטוי, עליו לעמוד במבחן המידתיות. שב"ס אינו רשאי לפגוע בזכות יותר מהדרוש. לפי בית המשפט, פגיעה כזו היא תמיד "תוספת פגיעה" על המאסר עצמו. לכן על הרשות לא להשתמש בסמכותה מעבר לצורך.
פקודת הנציבות על פרסום דברים של אסיר
שב"ס התקין את פקודת הנציבות בעניין הטיפול בפניית אסיר לפרסום דברים בציבור מכוח סעיף 51 לפקודת בתי הסוהר. הסעיף קובע שאדם לא יתקשר עם אסיר אלא לפי הכללים שמסדירים את התקשורת הזו.
לפי מה שתואר בפסיקה, הפקודה מכירה במפורש בזכות של אסירים לביטוי, אבל מגבילה אותה. אלה עיקר ההוראות:
- ככלל, האסיר מפרסם את דבריו בכתב (סעיף 5א1).
- כששב"ס מאשר פרסום שלא בכתב, הוא קובע את הדרך יחד עם גורמי המקצוע. המטרה: לשמור על הביטחון, הסדר והמשמעת, ולאפשר פיקוח על התוכן (סעיף 5א2).
- הפקודה אוסרת פרסום של דברי אסיר בשידור חי (סעיף 5א3).
- ככלל, יש לשקול בחיוב פרסום שתוכנו טענת חפות, אם האסיר מיצה את ההליכים המשפטיים בעניינו (סעיף 5ב).
- שב"ס שוקל גם את עמדת קורבן העבירה, ואת השפעת הפרסום על רגשותיו (סעיפים 5ה ו-5ו).
עמדת קורבן העבירה
לפי סעיף 5ה, קצין שב"ס שאחראי על הקשר עם קורבנות עבירה מברר את עמדתם, ככל שאפשר במאמץ סביר. המשקל שלה תלוי בנסיבות. בין היתר, הגורם המחליט בשב"ס שוקל את העבירה, את תוכן הפרסום, את הזמן שחלף ואת מידת הפגיעה הצפויה בקורבן.
בית המשפט קבע שפגיעה אפשרית ברגשות קורבנות העבירה יכולה להיות "אינטרס חיוני נוגד". כלומר, במקרים מתאימים היא יכולה להצדיק הגבלה של הביטוי. אבל היא אינה מכריעה באופן אוטומטי, כפי שמראה המקרה הבא.
חופש הביטוי של אסירים בפסיקה: ריאיון לסדרה תיעודית
עת"א (מרכז) 1764-08-22 אטיאס – הרקע
העותר הוא אסיר עולם, שבית המשפט הרשיע ברצח. הרשעתו התבססה על הודאה שמסר למדובב בתאו, ועל ראיות תומכות. בית המשפט העליון דחה את ערעורו. עם זאת, בתי המשפט קבעו שהחוקרים הפעילו עליו לחצים קשים ושיטות חקירה פסולות.
הסניגוריה הציבורית הודיעה שתגיש בשמו בקשה למשפט חוזר. במקביל, יוצרת סדרה תיעודית ב"כאן 11" עסקה במשפטו. האסיר ביקש להתראיין לפרק השלישי בעניינו. לדבריו, הריאיון נועד גם לחשוף התנהלות פסולה של הרשויות.
שב"ס לא השיב לבקשה. רק בכתב התשובה לעתירה התברר ששב"ס דחה אותה, משלושה טעמים. אלה היו עמדת משפחת המנוח, חשש להשפעה על הליכים משפטיים, ומידע מודיעיני על התנהגות שלילית. בהמשך הוסיפה המדינה טעם רביעי: חשש לחשיפת שיטות הפעלה או מידע סודי.
במהלך ההליך, שב"ס ויתר על שני טעמים. בית המשפט הורה לקיים את הריאיון ולצלם אותו, למרות התנגדות שב"ס, ולהעביר אותו לעיון. אחרי הצפייה, שב"ס ויתר גם על טענת החשיפה. רק נימוק אחד עמד בעינו: עמדת משפחת המנוח.
מה קבע בית המשפט
ראשית, בית המשפט קבע שסייג מיצוי ההליכים אינו חל על אסיר שטוען לחפותו. זה נכון גם כשהוא מתכוון להגיש בקשה למשפט חוזר. הרי בקשה כזו אפשר להגיש בכל זמן.
שנית, הוא קבע שהפקודה מאפשרת פרסום שאינו בכתב. בסדרת טלוויזיה יש עדיפות ברורה לדרך החזותית. תנאי הפיקוח התקיים במלואו, כי שב"ס ראה מראש את הריאיון כולו. בנוסף, עורכי התכנית לא ביקשו שידור חי.
שלישית, שב"ס טען שחלקים מהריאיון מבקרים את תנאי המאסר ואת שב"ס. בית המשפט דחה את הטענה. לדבריו, ביקורת על תנאי הכליאה או על שב"ס כארגון אינה פוגעת בביטחון, במשמעת או בניהול בתי הסוהר.
לגבי המשפחה, בת זוגו ואמו של המנוח התנגדו לפרסום. אבל בית המשפט ציין ששב"ס לא אמר להן שהריאיון עוסק רק בפעולות הדיבוב, בלי להזכיר את שם המנוח. בנוסף, שב"ס לא עדכן את המשפחה בתוכן הריאיון גם אחרי שקיבל אותו. הוא גם סירב להצעת בית המשפט לעשות זאת.
יוצרת הסדרה הסכימה להשמיט מהשידור את הקטעים המעטים שהזכירו את המנוח. בסופו של דבר, בית המשפט קבע ששב"ס לא שקל כראוי את מכלול השיקולים. בין השאר, הוא לא נתן משקל לטענת החפות, לתוכן הפרסום ול-21 השנים מאז העבירה. לכן ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני.
בית המשפט ביטל את האיסור. הוא התיר לפרסם את הריאיון כולו, למעט קטעים מסוימים וכל קטע שעוסק במנוח או בבני משפחתו. לבקשת שב"ס, הוא עיכב את הביצוע בשבעה ימים.
חופש הביטוי של אסירים: ריאיון בלי אישור
הזכות לביטוי אינה מתירה לעקוף את שב"ס. בעע"א (ת"א) 2772/02 מסר עציר ביטחוני הצהרה מדינית לסוכנות ידיעות, דרך עורך דינו, בלי אישור. שב"ס העמיד אותו לדין משמעתי. הוא קיבל חמישה ימי בידוד ושלילת ביקורים לשלושים יום. בית המשפט לא מצא פגם בהליך.
כלומר, הדרך הנכונה היא בקשה מסודרת לשב"ס, ואם צריך, עתירה. ריאיון בלי אישור עלול להסתיים בעונש משמעתי, גם כשהתוכן עצמו לגיטימי.
מה לא שייך לעתירת אסיר
לא כל בקשה שקשורה לביטוי מתאימה לעתירת אסיר. בעת"א (מרכז) 34150-06-24 ביקש אסיר לתלות בכל מתקני שב"ס טפסי הצטרפות לעתירה. את העתירה הזו תכנן להגיש לבית הדין הבינלאומי בהאג.
בית המשפט קבע שאין לו סמכות לדון בבקשה. לדבריו, היא אינה קשורה למאסרו או למעצרו של האסיר, גם בפרשנות רחבה מאוד. בנוסף, הסעד חרג באופן משמעותי מהסעדים שאפשר לתת בעתירת אסיר.
| הנושא | הכלל | המקור |
|---|---|---|
| ריאיון מצולם | אפשרי בתיאום ובפיקוח; לא בשידור חי | פקודת הנציבות, סעיף 5א |
| טענת חפות | שוקלים בחיוב; סייג המיצוי אינו חל על מי שמתכנן משפט חוזר | עת"א 1764-08-22 |
| עמדת קורבנות העבירה | שיקול חשוב, אבל לא מכריע באופן אוטומטי | עת"א 1764-08-22 |
| ביקורת על שב"ס | אינה פוגעת בביטחון או במשמעת | עת"א 1764-08-22 |
| טור בעיתון | בית המשפט התיר בדעת רוב, בפיקוח שב"ס | עע"א 4463/94 |
| ריאיון בלי אישור | עלול להוביל לעונש משמעתי | עע"א 2772/02 |
חופש הביטוי של אסירים: איך מגישים בקשה
- מגישים לשב"ס בקשה בכתב, ומפרטים את הנושא, את כלי התקשורת ואת דרך הפרסום.
- מבהירים מראש מה הפרסום לא יכלול, למשל פרטים על קורבנות העבירה.
- אם האסיר טוען לחפותו, מציינים זאת במפורש. הפקודה מורה לשקול זאת בחיוב.
- אם שב"ס לא עונה, או מסרב בלי נימוק מספק, מגישים עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי.
- בעתירה מציעים חלופות מידתיות, כמו השמטת קטעים מסוימים.
שאלות ותשובות נפוצות
כן, אבל רק באישור שב"ס ולפי פקודת הנציבות. ככלל הפרסום בכתב. יש גם אפשרות לפרסום מצולם, בתיאום ובפיקוח, אבל לא בשידור חי.
עמדת קורבנות העבירה היא שיקול חשוב, אבל לא מכריע לבדו. בעניין אטיאס התיר בית המשפט את הריאיון, בלי הקטעים שעוסקים במנוח ובמשפחתו.
לפי בית המשפט, ביקורת על תנאי הכליאה או על שב"ס כארגון אינה פוגעת בביטחון, במשמעת או בניהול בתי הסוהר.
הוא עלול לעמוד לדין משמעתי. בעע"א 2772/02 עציר שמסר הצהרה בלי אישור קיבל חמישה ימי בידוד ושלילת ביקורים לשלושים יום.
לפי בית המשפט, סייג מיצוי ההליכים אינו חל על אסיר שטוען לחפותו, גם אם הוא מתכוון להגיש בקשה למשפט חוזר.
סיכום
חופש הביטוי של אסירים מוגן, גם אם בהיקף מצומצם. שב"ס רשאי להגביל אותו רק כשיש סכנה ממשית, ורק במידה הנדרשת. פקודת הנציבות מאפשרת גם ריאיון מצולם, בתיאום ובפיקוח.
עניין אטיאס מלמד שעמדת המשפחה חשובה, אבל אינה סוגרת את הדיון. כשמנסחים את הבקשה היטב, ומציעים חלופות כמו השמטת קטעים, יש לה סיכוי טוב יותר. מנגד, ריאיון בלי אישור עלול להסתיים בעונש משמעתי.
יקירכם רוצה להתראיין או לפרסם את דבריו? משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, עם ניסיון מאז 2014 במשפט הפלילי, מלווה אסירים ובני משפחותיהם מול שב"ס ובעתירות אסיר. פנו אליי לבדיקת האפשרויות בעניינכם.
