הסכם חלוקת עזבון מאפשר ליורשים לקבוע בעצמם מי יקבל איזה נכס.
לפי סעיף 110(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם או על-פי צו בית המשפט.
כלומר, צו ירושה או צו קיום קובעים כמה מגיע לכל יורש – וההסכם קובע איך בפועל מתחלקים הנכסים.
במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל ניסיון מאז 2015, אני מנסח הסכמי חלוקת עזבון ומלווה יורשים במשא ומתן ביניהם.
במאמר זה אסביר מה דרוש כדי שהסכם כזה יהיה תקף, ומה קורה כשהיורשים אינם מסכימים.
עד החלוקה – העזבון שייך לכולם
עד שהעזבון מחולק, אף יורש אינו בעלים של נכס מסוים. לכל אחד יש חלק בעזבון כולו.
לפי סעיף 109, נכסי העזבון יחולקו לפי שוויים בזמן החלוקה, ושבח הנכסים, פירותיהם וכל מה שבא במקומם מיום המוות ועד החלוקה – שייכים לעזבון.
מה צריך כדי שההסכם יהיה תקף
- הסכמת כל היורשים – לא מספיקה הסכמת רוב היורשים. אי אפשר לכפות הסכם על יורש שאינו מסכים, ובהיעדר הסכמה של כולם, העזבון יחולק לפי צו בית המשפט (סעיף 111(א)).
- לא חייב להיות בכתב – הסכם חלוקה אינו כפוף לדרישת הכתב, ויכול להיעשות גם בעל פה או בהתנהגות. בכל זאת, מסיבות ראייתיות ומעשיות, כדאי מאוד לערוך הסכם כתוב.
- אין צורך באישור בית המשפט – הסכם חלוקה בין יורשים אינו טעון אישור. החריג: כשאחד היורשים נעדר ואינו מיוצג כדין, אישור בית המשפט בא במקום הסכמתו (סעיף 110(ג)).
כשהעזבון מחולק בהסכם, כללי החלוקה שבסעיפים 112 עד 117 לחוק אינם חלים (סעיף 110(ד)). היורשים חופשיים לקבוע את החלוקה כרצונם – למשל שאחד יקבל את הדירה ואחר את הכספים.
האם צריך קודם צו ירושה או צו קיום?
מתן צו ירושה או צו קיום אינו תנאי מוקדם לעריכת הסכם חלוקה בין היורשים (תמ"ש (ת"א) 64260/00). עם זאת, הצו הוא שקובע מי היורשים וכמה מגיע לכל אחד, ובפועל רישום נכסים על שם יורש מחייב צו. לכן ברוב המקרים ההסכם נחתם במקביל לצו או אחריו.
כשההסכם קיבל תוקף של פסק דין, מרגע זה אין עוד "עזבון" במובן המשפטי – הוא חולק. יורש שיש לו טענות כלפי יורש אחר צריך להגיש תביעה מתאימה (ת"ע (ת"א) 111260/07).
כשאין הסכמה – חלוקה בצו בית המשפט
לפי סעיף 111, באין הסכם בין היורשים, העזבון מחולק לפי צו של בית המשפט לענייני משפחה.
אם המוריש הורה בצוואתו כיצד יחולקו הנכסים, בית המשפט ינהג לפי הוראותיו, אלא אם שוכנע שיש סיבות מיוחדות לסטות מהן. באין הוראות כאלה, בית המשפט מחלק לפי הכללים שבחוק:
- חלוקה בעין (סעיף 112) – ככל האפשר, נכס כנגד נכס, תוך התחשבות בתועלת שנכס עשוי להביא ליורש מסוים ובערך הרגשי שיש לו לגבי אותו יורש.
- נכס שאינו ניתן לחלוקה (סעיף 113) – יימסר ליורש שמציע את המחיר הגבוה ביותר, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק. אם אף יורש אינו מעוניין לרכוש אותו, הנכס יימכר והתמורה תחולק.
- משק חקלאי (סעיף 114) ודירת מגורים (סעיף 115) – לגביהם קיימים כללים מיוחדים.
מגורים בדירת המנוח בתקופת המעבר
לפי סעיף 108, מי שגר עם המוריש בדירתו ערב מותו רשאי להמשיך לגור בה שלושה חודשים – ואם הוא יורש, שישה חודשים – ולהשתמש במטלטלי משק הבית המשותף. זכות זו אינה גורעת מחלקו של יורש בעזבון.
מה כדאי לכלול בהסכם
- רשימה מלאה של נכסי העזבון וחובותיו, ושווי מוסכם של כל נכס.
- מי מקבל כל נכס, ומה תשלומי האיזון בין היורשים, אם יש.
- מועדי התשלום והבטחתם, ומי נושא בהוצאות.
- מה קורה אם יתגלו נכסים או חובות נוספים אחרי החתימה.
- בדיקה מוקדמת של השלכות המס של החלוקה, לפני החתימה.
תוכנית החלוקה של מנהל העזבון
כשיש מנהל עזבון, עליו להציע ליורשים תוכנית לחלוקת הנכסים ולנסות להביא אותם להסכמה (סעיף 110(ב)). אם לא הושגה הסכמה, הוא מביא את התוכנית לבית המשפט (סעיף 111(ב)). בית המשפט אינו כבול לתוכנית ואינו חייב לחלק לפיה (ע"א 314/79 שליין נ' ברק), אבל שיקול דעתו מוגבל בהנחיות שקבע המחוקק.
ארבע דרכים לחלוקה כשאין הסכם
- חלוקה בעין, בלי תשלומי איזון – נכס כנגד נכס.
- חלוקה בעין עם תשלומי איזון – כשהנכסים אינם שווים בערכם.
- התמחרות פנימית – נכס שאינו ניתן לחלוקה נמסר ליורש שמציע את המחיר הגבוה ביותר, והוא משלם את ההפרש בין שווי הנכס לחלקו.
- התמחרות חיצונית – כשאף יורש אינו רוצה לרכוש את הנכס, הוא נמכר, והתמורה מחולקת לפי החלקים.
בית המשפט העליון המחיש את ההיגיון: כשבעזבון יש טבעת יקרת ערך, ששווייה עולה על חלקו של כל יורש, ויש מחלוקת מי יקבל אותה – מדיניות החוק היא להעמיד אותה למכירה בין היורשים, לפני שתוצע לזרים (ע"א 314/79 שליין נ' ברק).
הגרלה – כשאין דרך אחרת
נכסים שאי אפשר לחלק לפי הכללים האחרים מחולקים בין היורשים בהגרלה (סעיף 116). הוראה זו נועדה, בין היתר, לעודד את היורשים להגיע להסכמה.
אי אפשר לכפות שותפות
לפי סעיף 117(ג), אין למסור נכס אחד לכמה יורשים בלי הסכמתם. מנגד, כמה יורשים רשאים להסכים להשתמש במשותף בזכות שהחוק נותן לאחד מהם – למשל לקבל נכס מסוים יחד.
פרטת חלוקה
לפי סעיף 118, מנהל העזבון מגיש לבית המשפט, בתוך 30 ימים מחלוקת העזבון, פרטה של החלוקה, מאומתת בתצהיר. בפרטה מצוינים הנכסים שכל יורש קיבל, ושומת שוויים בזמן החלוקה – אלא אם היורשים ויתרו על השומה. הגשת הפרטה מסכמת את שלב החלוקה, אבל אפשר לפתוח את החלוקה מחדש במקרים מסוימים, כמו גילוי נכסים חדשים.
דירת המגורים
גם כשהעזבון מחולק בהסכם, ממשיכה לחול ההגנה של סעיף 115 על בני המשפחה שגרו עם המוריש בדירתו – כפי שמוסבר במאמר על צו ירושה.
מה הסכם חלוקה אינו יכול לעשות
- לשנות את זהות היורשים – הסכם בין יורשים אינו יכול להוסיף לרשימת היורשים מי שאינו יורש לפי הצוואה או צו הירושה, ואינו יכול לגרוע יורש ממנה. סעיף 110 עוסק בחלוקת העזבון, ולא בשינוי זהות היורשים (ע"א 490/99 הקדש אטינגר נ' אבן טוב). מי שרוצה לתת לאדם אחר חלק – יכול לעשות זאת בהסכם נפרד, כמו מתנה.
- להתעלם ממרשם המקרקעין – הסכם חלוקה אינו יכול לחלק זכויות במקרקעין בניגוד ליחידות הרישום, וההוראות על הסכמי שיתוף במקרקעין חלות גם עליו (ע"א 4029/03 עוודי נ' חרמוני). עם זאת, לא כל אי-התאמה מכשילה את ההסכם.
הסכם שבוצע – קשה לתקוף אחרי שנים
הסכם חלוקה יכול להתקבל גם בהתנהגות: כשהיורשים מממשים אותו, משנים את מצבם ומפיקים ממנו טובת הנאה. במקרה שבו כל היורשים פעלו לפי הסכם חלוקה במשך שנים, ונעשו עשרות פעולות בנכסים מכוחו, נקבע שמי שתוקף את ההסכם באיחור רב, אחרי שקיבל ומימש את מה שהעניק לו – מנוע מכך, ושטענתו היא שימוש בזכות שלא בתום לב (ראו ע"א 151/85 רודן נ' רודן).
כשמונה מנהל עזבון
כשמונה מנהל עזבון, היורשים אינם רשאים לעשות בעזבון אלא ברשותו או ברשות בית המשפט (סעיף 121(א)). לגבי כספים ומטלטלין, די ברשות מנהל העזבון. אבל מכירת מקרקעין היא פעולה שתוקפה תלוי ברישום, ולכן היא טעונה אישור של בית המשפט – גם כשהיא חלק מהסכם חלוקה (סעיף 97(3)).
נתינת תוקף של פסק דין
אישור בית המשפט אינו תנאי לתוקפו של הסכם חלוקה בין יורשים בגירים. אבל לבקשת הצדדים, בית המשפט לענייני משפחה רשאי לתת להסכם תוקף של פסק דין, לפי סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. כשיש יורש קטין או חסוי, חלים גם הכללים של חוק הכשרות המשפטית.
טבלת השוואה: חלוקה בהסכם מול חלוקה בצו בית המשפט
| נושא | חלוקה בהסכם (סעיף 110) | חלוקה בצו (סעיף 111) |
|---|---|---|
| מתי | כל היורשים מסכימים | אין הסכמה של כל היורשים |
| אישור בית המשפט | לא נדרש, פרט ליורש נעדר שאינו מיוצג | החלוקה נקבעת בצו |
| כללי החלוקה בחוק (סעיפים 112–117) | אינם חלים | חלים, אם אין בצוואה הוראות אחרות |
| גמישות | מלאה – היורשים קובעים כרצונם | לפי הוראות הצוואה או הכללים שבחוק |
רוצים לערוך צוואה, או שאתם צריכים ליווי בהליך ירושה? כל הפרטים בעמוד עריכת צוואות וירושות.
שאלות ותשובות נפוצות
לא. הסכם בין כל היורשים תקף בלי אישור, פרט למקרה שבו יורש נעדר ואינו מיוצג כדין.
אי אפשר לכפות עליו הסכם. העזבון יחולק לפי צו בית המשפט לענייני משפחה.
לא, אבל מומלץ מאוד לערוך הסכם כתוב, כדי למנוע מחלוקות בעתיד.
כן. הצו אינו תנאי מוקדם להסכם, אף שבפועל רישום הנכסים מחייב צו.
בהיעדר הסכמה, הנכס יימסר ליורש שמציע את המחיר הגבוה ביותר, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק. אם אף יורש אינו מעוניין – הנכס יימכר.
לא. בית המשפט אינו כבול לתוכנית, אבל הוא פועל לפי הכללים שקבע החוק ולפי הוראות הצוואה, אם יש.
לא. אין למסור נכס אחד לכמה יורשים בלי הסכמתם.
לא. הסכם חלוקה אינו משנה את זהות היורשים. אפשר לתת לאדם אחר חלק בהסכם נפרד, כמו מתנה.
לכספים ומטלטלין – די ברשות מנהל העזבון. למכירת מקרקעין – נדרש אישור בית המשפט.
סיכום
הסכם חלוקת עזבון מאפשר ליורשים לחלק את הנכסים בדרך שמתאימה להם, בלי הליך משפטי ובלי לכבול את עצמם לכללי החלוקה שבחוק. התנאי הוא הסכמה של כולם – ולכן ניסוח ברור ומלא של ההסכם חשוב במיוחד.
רוצים לחלק עזבון בהסכמה? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, ונגבש יחד הסכם חלוקה מסודר.





