"עבר מספיק זמן, אז זה התיישן". המשפט הזה נשמע לא פעם אצל אנשים שמקבלים זימון לחקירה על אירוע ישן. לפעמים הוא נכון. הרבה פעמים הוא לא.
התיישנות היא מנגנון שקובע עד מתי אפשר להעמיד אדם לדין. אחרי שהתקופה חולפת, אי אפשר להגיש כתב אישום, גם אם יש ראיות טובות.
אבל התקופות שונות לפי סוג העבירה, ויש פעולות שמשפיעות על המירוץ. בשנים האחרונות החוק גם עבר שינוי משמעותי בתחום.
במאמר הזה אסביר מהן תקופות ההתיישנות, אילו עבירות אינן מתיישנות, איך חקירה משפיעה על המירוץ, ומתי מעלים טענת התיישנות.
למה יש התיישנות בכלל
להתיישנות יש כמה טעמים. הראשון הוא הוגנות כלפי החשוד. אחרי שנים רבות, קשה להתגונן: עדים שוכחים, ראיות נעלמות.
הטעם השני הוא יציבות. החברה מעוניינת שעניינים ישנים יגיעו לסיום.
הטעם השלישי הוא תועלתני. ההתיישנות ממריצה את רשויות האכיפה לטפל בעבירות מהר, ולא לדחות אותן. מלחמה יעילה בפשיעה דורשת אכיפה מהירה.
שלושה סוגי עבירות
חוק העונשין מחלק את העבירות לשלוש קבוצות, לפי העונש המרבי:
- חטא: עבירה שהעונש עליה עד שלושה חודשי מאסר.
- עוון: עבירה שהעונש עליה יותר משלושה חודשים ועד שלוש שנות מאסר.
- פשע: עבירה שהעונש עליה יותר משלוש שנות מאסר.
הסיווג קובע את תקופת ההתיישנות. לכן השאלה הראשונה בכל טענת התיישנות היא מה העבירה, ומה העונש המרבי שקבוע לה.
תקופות ההתיישנות היום
| סוג העבירה | תקופת ההתיישנות מיום ביצוע העבירה |
|---|---|
| פשע שדינו מוות או מאסר עולם | 30 שנים |
| פשע שדינו 7 שנות מאסר ומעלה, שמנוי ברשימה מיוחדת בחוק | 15 שנים |
| פשע אחר | 10 שנים |
| עוון | 5 שנים |
| חטא | שנה אחת |
השינוי בחוק
עד לפני כמה שנים, התקופה בפשעים החמורים ביותר עמדה על 20 שנים. בתיקון לחוק סדר הדין הפלילי היא הוארכה ל-30 שנים.
באותו תיקון נוספה קטגוריה חדשה: פשעים חמורים שדינם 7 שנות מאסר ומעלה, ושמנויים ברשימה מיוחדת בחוק. בהם תקופת ההתיישנות היא 15 שנים. ברשימה נכללות, בין היתר, עבירות מין חמורות ועבירות חמורות כלפי קטינים.
החלה של תקופה חדשה
מה קורה כשהחוק מאריך את תקופת ההתיישנות בזמן שהתקופה הישנה עוד רצה? הכלל הוא שהתקופה החדשה חלה.
דיני התיישנות נחשבים דיוניים. לכן הם חלים על כל עבירה שטרם התיישנה ביום שהתיקון נכנס לתוקף. מי שהעבירה שלו כבר התיישנה לפני התיקון, אינו נפגע ממנו.
ראיה ביומטרית: חריג חדש
בפשעים החמורים שתקופתם 15 שנים יש חריג נוסף. אם עברו 15 שנים, החשוד טרם אותר, ובידי הרשות החוקרת יש ראיה ביומטרית, אפשר בתנאים מסוימים להעמיד לדין גם אחרי התקופה.
ראיה ביומטרית היא, למשל, טביעת אצבעות, דגימה שהופק ממנה DNA, או תצלום פנים. החריג נועד למקרים שבהם הטכנולוגיה מאפשרת לזהות עבריין שנים אחרי.
עבירות שאינן מתיישנות
יש עבירות שאין להן התיישנות כלל:
- עבירות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם.
- עבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
- רצח וניסיון לרצח.
בעבירות האלה אפשר להגיש כתב אישום בכל זמן.
מה עוצר או מאריך את המירוץ
זה החלק שהכי פחות אנשים מכירים. התקופה אינה רצה תמיד באופן פשוט מיום העבירה.
חקירה, כתב אישום והליך בבית המשפט
אם בתוך תקופת ההתיישנות נערכה חקירה לפי חוק, הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, התקופה מושפעת. בעבירות מסוג פשע ועוון, הפעולות האלה מאריכות את המירוץ.
בעבר, כל פעולה כזו התחילה את הספירה מחדש, בלי הגבלה. התיקון לחוק הגביל זאת.
ההגבלה על ההארכות
לפי ההסדר החדש, יש תקרה להארכות. בפשע, ובעוון שמנוי ברשימה מיוחדת, כל פעולה יכולה להאריך את התקופה בעד שנה, ובמצטבר עד חמש שנים. בעוון אחר, כל פעולה מאריכה בעד חצי שנה, ובמצטבר עד שלוש שנים.
המשמעות: גם כשיש חקירה, ההתיישנות לא נמשכת לנצח.
בחטא
בעבירות מסוג חטא, חקירה אינה מאריכה את המירוץ באותו אופן. השנה רצה מיום העבירה.
עבירות נמשכות
יש עבירות שנמשכות לאורך זמן. למשל, אי-הגשת דוחות במועד. בעבירות כאלה, השאלה מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות מורכבת יותר.
ככלל, בעבירה נמשכת המירוץ אינו מתחיל כל עוד העבירה נמשכת. לכן חשוב לבדוק את אופי העבירה לפני שמניחים שהתיישנה.
עבירות מין בקטינים: הסדר מיוחד
בעבירות מין חמורות בקטינים, החוק קובע שמניין תקופת ההתיישנות מתחיל רק כשהנפגע מגיע לגיל 28. אם עברו יותר מעשר שנים מיום העבירה, הגשת כתב אישום מחייבת אישור של היועץ המשפטי לממשלה.
על ההסדר הזה כתבתי במאמר נפרד על התיישנות עבירות מין בקטינים.
עבירה של קטין: "שנה מהעבירה" אינה התיישנות
הורים שומעים לפעמים שעבירה של קטין "מתיישנת בתוך שנה". זה לא נכון.
חוק הנוער קובע שאין להעמיד לדין על עבירה שבוצעה בקטינות אחרי שנה מיום ביצועה, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. זו דרישת אישור, ולא התיישנות. תקופות ההתיישנות הרגילות חלות בנפרד.
מתי מעלים טענת התיישנות
טענת התיישנות היא טענה מקדמית. בדרך כלל מעלים אותה בתחילת המשפט, לפני שהנאשם משיב לאישום.
לפי החוק, אפשר להעלות אותה גם בשלב אחר של המשפט. בית המשפט רשאי גם לבחון אותה מיוזמתו.
ומה בערעור
כאן יש מגבלה. בע"פ 6629/98 הלר נ' מדינת ישראל נקבע שהעלאת הטענה לראשונה בערעור מוגבלת. היא אפשרית רק כשהמחדל להעלות אותה בערכאה הראשונה נבע מטעות או מהיסח דעת של הנאשם או של סנגורו.
נאשם גם יכול לוותר על הטענה. מי שלא העלה אותה בערכאה הדיונית, שלא מחמת טעות, לא יוכל להעלות אותה בערעור.
שיטה ומעשים דומים
גם כשעבירות מסוימות התיישנו, לא תמיד אי אפשר להשתמש בהן כראיה. בפסיקה נקבע שעדות על "שיטה" או על "מעשים דומים" שהתיישנו יכולה להתקבל כראיה. זה נקבע במיוחד בעבירות מין בקטינים בתוך המשפחה.
התיישנות עונשים
יש גם התיישנות של העונש עצמו. עונש שהוטל ולא התחילו לבצע אותו, או שהביצוע הופסק, מתיישן אחרי תקופה מסוימת מיום שפסק הדין נעשה חלוט.
בפשע התקופה היא 20 שנים, בעוון 10 שנים, ובחטא שלוש שנים. בעבירות שאין להן התיישנות, גם העונש אינו מתיישן.
דוגמה: מתי עבירה מתיישנת בפועל
נניח שאדם ביצע עבירת עוון לפני ארבע שנים. במשך כל הזמן הזה לא נעשתה בתיק שום חקירה.
בעוד שנה העבירה תתיישן. אם המשטרה תזמן אותו לחקירה עכשיו, החקירה עשויה להאריך את התקופה, עד התקרה שבחוק.
דוגמה אחרת: עבירת חטא שבוצעה לפני שנה וחודשיים. כאן, כבר עכשיו אי אפשר להגיש כתב אישום.
הדוגמאות מראות למה צריך לבדוק כל תיק לגופו. התאריכים והפעולות שנעשו בתיק קובעים את התשובה.
ההבדל בין התיישנות העבירה להתיישנות הרישום
יש מושג נוסף שמבלבלים לא פעם: התיישנות של רישום פלילי. זו שאלה נפרדת לגמרי.
התיישנות העבירה קובעת אם אפשר להעמיד לדין. התיישנות הרישום נוגעת להרשעה שכבר קיימת, ולשאלה מי יכול לראות אותה ולמשך כמה זמן.
מי שמקבל זימון על עבירה ישנה צריך לבדוק את הראשונה. מי שכבר הורשע מזמן, שואל לרוב על השנייה.
למה אסור לסמוך על "שמעתי ש…"
מידע על התיישנות מסתובב ברשת, אבל הרבה ממנו ישן. החוק השתנה, והתקופות התארכו בעבירות החמורות.
לכן כדאי לבדוק את התיק מול הנוסח העדכני של החוק, ולא לפי מה שמישהו שמע לפני כמה שנים.
מה לעשות כשמגיע זימון על אירוע ישן
- לא להניח שהעבירה התיישנה. לבדוק.
- לברר מה העבירה המיוחסת ומה העונש המרבי שלה.
- לבדוק מתי בוצעה, ואילו פעולות חקירה נעשו מאז.
- להתייעץ עם עורך דין לפני החקירה. טענת התיישנות צריכה להיבנות נכון.
טענת התיישנות בתיקי תעבורה
גם עבירות תעבורה מתיישנות. רבות מהן הן עבירות מסוג חטא או עוון, ולכן התקופות קצרות יחסית.
בתיקים כאלה כדאי לבדוק את התאריכים בקפידה, כבר כשמגיע הזימון.
איך אני בודק טענות התיישנות
אני עורך דין משנת 2015, ועוסק במשפט פלילי ובדיני תעבורה. ליוויתי מעל 1200 תיקים. בתיקים ישנים, בדיקת ההתיישנות היא מהדברים הראשונים שאני עושה.
לפרטים על הליווי שלי בתיקים של בני נוער ושל הוריהם, ראו את העמוד עורך דין לנוער.
אני בודק את סיווג העבירה, את התאריכים ואת פעולות החקירה. כשיש טענה טובה, אני מעלה אותה בזמן הנכון. טענה שמוחמצת בתחילת המשפט עלולה ללכת לאיבוד.
בדיקה מוקדמת חוסכת הפתעות, ולפעמים חוסכת משפט שלם.
שאלות נפוצות
עבירה מסוג עוון מתיישנת אחרי חמש שנים מיום ביצועה. חקירה או הליכים בתוך התקופה יכולים להאריך אותה, עד תקרה שבחוק.
בעבירות מסוג פשע ועוון, חקירה לפי חוק מאריכה את המירוץ. לפי התיקון לחוק, ההארכות מוגבלות.
רצח וניסיון לרצח, עבירות השמדת עם, ועבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
רק במקרים מוגבלים, כשהמחדל נבע מטעות או מהיסח דעת. נאשם שוויתר על הטענה בערכאה הראשונה לא יוכל לחזור אליה.
עונש שלא בוצע מתיישן אחרי תקופה מיום שפסק הדין נעשה חלוט: 20 שנים בפשע, 10 בעוון ושלוש בחטא.
לא. אחרי שנה נדרשת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום, אבל זו אינה התיישנות.





