זיוף צוואה היא אחת הטענות החמורות שאפשר להעלות בהתנגדות לצוואה.
טענה כזו אינה תוקפת רק את רצון המצווה, אלא את עצם קיומו:
אם החתימה או כתב היד אינם של המנוח, המסמך אינו צוואה שלו כלל.
לצד זיוף, סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע שצוואה שנעשתה מחמת תחבולה או תרמית – בטלה.
במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל ניסיון מאז 2015, אני מייצג מתנגדים ומבקשי קיום בהליכים שבהם נטען לזיוף.
במסגרת מאמר זה אסביר על מי מוטל הנטל להוכיח זיוף, אילו ראיות נדרשות, מה תפקידו של המומחה לכתב יד, ואיך אפשר לצמצם מראש את הסיכון לטענה כזו.
על מי הנטל ומה מידת ההוכחה
הנטל להוכיח זיוף מוטל על מי שטוען לו.
מאזן הסתברויות- נטל ההוכחה הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי – אבל כמות הראיות והרף הראייתי הנדרשים גבוהים יותר, משום שלטענת זיוף יש גוון מעין פלילי.
בית המשפט העליון הדגיש שקיימת זיקה בין חומרת הטענה לבין עוצמת ההוכחה הנדרשת, ושעל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה).
ההלכה הזו חוזרת בשורה של פסקי דין, ובהם ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי וע"א 3725/08 חזן נ' חזן.
חריג: צוואה בכתב יד
התמונה שונה בצוואה בכתב יד
כתב הידשל המצווה הוא מרכיב היסוד של הצוואה, ולכן מבקש הקיום הוא שצריך להוכיח, מעל לכל ספק, שהמסמך נכתב כולו בכתב ידו של המנוח.
במקרה בו מדובר בצוואה בעדים או בצוואה נוטריונית, הנטל להוכיח זיוף מוטל על המתנגד.
מומחה לכתב יד – "דרך המלך"
הדרך המקובלת להוכיח או להפריך טענת זיוף היא מינוי מומחה להשוואת כתבי יד, שבודק את החתימה או את כתב היד שבמחלוקת מול דוגמאות אמיתיות של המנוח.
משנטענת טענת זיוף, מן הראוי שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, משום שמדובר בשאלה של מומחיות מקצועית.
בית המשפט נוטה לאמץ את ממצאי המומחה שמינה, אלא אם יש סיבה בולטת לעין וכבדת משקל שלא לעשות זאת.
עם זאת, ההכרעה הסופית נתונה לבית המשפט, והוא בוחן את חוות הדעת יחד עם שאר הראיות.
ראיות נוספות שבית המשפט בוחן
- עדות עורך הדין או הנוטריון שערכו את הצוואה, ועדות העדים לחתימה.
- נסיבות עריכת הצוואה: היכן נערכה, מי היה נוכח, ומי החזיק בה עד הפטירה.
- בחינת ההתאמה בין תוכן הצוואה לבין מערכות היחסים של המנוח ולדברים שאמר בחייו.
- מצבו הרפואי של המנוח במועד הנטען לעריכת הצוואה.
זיוף, תחבולה ותרמית
זיוף עוסק בשאלה אם המסמך הוא של המנוח בכלל.
המושגים תרמית ותחבולה עוסקים במצב שבו המנוח חתם על הצוואה, אבל רצונו נפגע – למשל כשהוטעה לגבי תוכן המסמך. המחוקק הוסיף את המונח "תחבולה" כדי לאפשר לפסול צוואה גם במצבים שבין אונס לתרמית.
גם טענות תרמית ותחבולה הן בעלות גוון פלילי, ונבחנות בזהירות.
איך מצמצמים מראש את הסיכון לטענת זיוף
- צוואה נוטריונית – לפי סעיף 22(ו) לחוק, צוואה בפני רשות היא ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה אותה, ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה.
- הפקדה אצל הרשם – לפי סעיף 21(ב), הפקדה של צוואה בכתב יד או בעדים היא ראיה לכאורה שהמצווה הוא שעשה אותה.
- עדים ועורך דין – עריכה מסודרת בפני עדים שאינם נהנים, ותיעוד של נסיבות העריכה.
- שמירת המקור – הפקדה או שמירה במקום בטוח, כדי שהמקור יהיה זמין להגשה לקיום.
זיוף פוגע ביסוד הצוואה
בצוואה בעדים קיימים שלושה יסודות שבלעדיהם אין צוואה: המצווה, שני עדים והכתב.
טענת זיוף חותרת תחת היסוד הראשון – קיומו של המצווה.
אם החתימה אינה של המנוח, אין לפנינו צוואה שלו כלל.
מה בודק המומחה
המומחה משווה את החתימה שבמחלוקת לדוגמאות חתימה אמיתיות של המנוח, ובוחן תכונות כתיבה – כמו משיכת הקו, שטף הכתיבה, סימני לחץ, הפסקות לא הגיוניות או "הטלאות".
דוגמאות מהפסיקה:
- במקרה אחד הסתפקה המומחית בשמונה דוגמאות חתימה בלבד, משום שהחתימה כללה תכונות ייחודיות מאוד – ובהן רעד והתחלות "חוטיות" – והגיעה למסקנה חד-משמעית שהחתימה של המנוח.
- במקרה אחר הסביר המומחה שכדי לזייף את החתימה היה על המזייף להתייחס בבת אחת ל-17 מאפייני כתב, חלקם לא בולטים לעין, וטענת הזיוף נדחתה.
- על המומחה מציין את מידת הוודאות של מסקנתו לפי סולם מקובל. בת"ע (ת"א) 5516-08-14 קבעה המומחית שסביר מאוד שהחתימה של המנוחה, ומסקנתה לא נסתרה בחקירה. בית המשפט נתן משקל גם לעדות עורכת הדין ושני עדי הצוואה, ודחה את טענת הזיוף.
גם חתימת עד יכולה להיות מזויפת
בצוואות, זיוף אינו נוגע רק לחתימת המצווה.
במסגרת דיון בתיק ת"ע (ת"א) 26298-06-18 קבעה המומחית, ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, שחתימתה של אחת העדות על הצוואה לא נכתבה על ידה, ובית המשפט אימץ את חוות הדעת.
טענה כללית לא תספיק
מי שטוען לזיוף צריך לבסס את טענתו. בת"ע (ת"א) 2209-11-11 נדחתה טענת זיוף שנטענה באופן סתמי וכללי, בלי בסיס תומך – כשהמתנגדת יכלה לבקש מינוי מומחה ולא עשתה זאת.
כשמתעורר ספק
בפסיקה נקבע שכשהמתנגד מצליח לעורר ספק באמיתות הצוואה, במידה של הטיית מאזן ההסתברויות, ומבקש הקיום אינו מצליח להתגבר על הספק – אין לתת צו קיום (ה"פ (חי') 331/94 לביא נ' לייבה).
מי שתבע לפי צוואה מזויפת – האם הוא פסול לרשת?
לפי סעיף 5(א)(2) לחוק, מי שהורשע על שזייף את צוואת המוריש, או שתבע על-פי צוואה מזויפת, פסול לרשת אותו. בשאלה אם נדרשת הרשעה פלילית גם לגבי מי ש"תבע לפי צוואה מזויפת", הדעות בבתי המשפט חלוקות, ובית המשפט העליון ציין שטרם נקבעה הלכה מחייבת (רע"א 5792/17).
בת"ע (ראשל"צ) 3895/05 נקבע שההרשעה נדרשת לגבי כל החלופות. על כך בהרחבה במאמר על פסלות לרשת.
העברת הנטל למבקש הקיום
ככלל, הטוען לזיוף נושא בנטל.
אולם, כשמוטל ספק בחתימתו של המצווה על הצוואה, חובת ההוכחה מוטלת על מבקש הקיום ולא על הטוען לזיוף (ע"א 3186/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' נאק).
כשאין ספק באמיתות הצוואה, הנטל נשאר על הטוען לזיוף (ת"ע (ת"א) 104281/04).
כלומר, השאלה המעשית היא אם המתנגד הצליח לעורר ספק ממשי – למשל באמצעות חוות דעת של מומחה.
טענת זיוף שנזנחה
טענת זיוף צריכה ליווי ראייתי לכל אורך ההליך.
כשמתנגד העלה טענת זיוף בכתבי הטענות, אבל לא ביקש למנות מומחה ולא חזר על הטענה בסיכומים – בית המשפט רואה בה טענה שנזנחה.
כך, בת"ע (ת"א) 45836-04-15 נקבע ש"דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – כדין טענה שנזנחה" (בהסתמך על ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל).
במקרה אחר קיבלה המתנגדת את חוות דעת המומחה שמונה, לא שאלה שאלות הבהרה ולא זימנה אותו לחקירה – ובסיכומים כבר לא חזרה על טענת הזיוף.
עדות "אני לא מזהה את כתב היד" – אינה ראיה לזיוף
עדות של קרוב משפחה שאינו מזהה את החתימה, או שאינו מומחה לכתבי יד, אינה מלמדת שהחתימה מזויפת.
בית המשפט העליון הדגיש את הנטל המוגבר שמוטל על מי שמעלה טענת זיוף, בשל הגוון המעין פלילי שלה (ע"א 45/15 נבלוסי נ' נבלוסי; ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי).
טבלת סיכום: נטל ההוכחה בטענת זיוף
| סוג הצוואה | על מי הנטל | מה צריך להוכיח |
|---|---|---|
| צוואה בעדים או נוטריונית, תקינה בצורתה | על הטוען לזיוף | זיוף, בראיות רבות ומשכנעות מהרגיל |
| צוואה בכתב יד | על מבקש הקיום | שהמסמך נכתב כולו בכתב ידו של המנוח, מעל לכל ספק |
| צוואה נוטריונית או צוואה שהופקדה | על הטוען לזיוף | יש לסתור ראיה לכאורה שהמצווה הוא שעשה את הצוואה |
אני מלווה לקוחות בעריכת צוואות ובהליכי ירושה משנת 2015. פרטים על השירות: צוואות וירושה.
על חלוקת הנטלים בהתנגדות לצוואה: נטל ההוכחה בהתנגדות לצוואה.
שאלות ותשובות נפוצות
ככלל, על מי שטוען לזיוף. בצוואה בכתב יד, מבקש הקיום צריך להוכיח שהמסמך נכתב בכתב ידו של המנוח.
לא. הנטל הוא של מאזן הסתברויות, אבל בשל הגוון הפלילי של הטענה נדרשות ראיות רבות ומשכנעות יותר מהרגיל.
הדרך המקובלת היא מינוי מומחה להשוואת כתבי יד, שמשווה את החתימה לדוגמאות אמיתיות של המנוח.
לא, אבל הוא נוטה לאמץ את ממצאי המומחה שמינה, אלא אם יש סיבה בולטת וכבדת משקל שלא לעשות זאת.
עריכת צוואה נוטריונית או הפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, ששתיהן מהוות ראיה לכאורה שהמצווה הוא שעשה אותה.
אין מספר קבוע. כשהחתימה ייחודית מאוד, גם מספר קטן של דוגמאות עשוי להספיק למסקנה חד-משמעית.
לפי סעיף 5(א)(2), מי שהורשע בכך פסול לרשת. השאלה אם נדרשת הרשעה גם כשאדם רק תבע לפי צוואה מזויפת – שנויה במחלוקת.
טענת זיוף שאינה נתמכת בראיות, ובדרך כלל בחוות דעת מומחה, עלולה להידחות – ואם לא חזרתם עליה בסיכומים, היא תיחשב כטענה שנזנחה.
סיכום
טענת זיוף מחייבת ראיות חזקות, ובדרך כלל גם חוות דעת של מומחה לכתב יד. מצד שני, מצווה שרוצה למנוע טענה כזו מראש יכול לבחור בצוואה נוטריונית, או להפקיד את צוואתו אצל הרשם.
חושדים שצוואה זויפה, או נדרשים להגן על צוואה מפני טענת זיוף? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד.





