עבודת אסירים היא חלק מרכזי בחיי היום-יום בכלא. היא ממלאת את סדר היום, מקנה הרגלי עבודה ומאפשרת לאסיר להרוויח מעט כסף לקנטינה. עם זאת, היא מעוררת שאלות משפטיות לא פשוטות: האם האסיר חייב לעבוד, כמה מגיע לו, והאם חל עליו שכר מינימום.
במאמר הזה נסקור את המסגרת החוקית, את הלכת שדות של בית המשפט העליון, ואת הפסיקה המאוחרת על שכר לפי תפוקה ועל גובה הגמול במפעלי יזם. בסוף נסביר מה אפשר לעשות כשיש בעיה בעבודה או בשכר.
עבודת אסירים: חובה שקבועה בחוק
סעיף 48(א) לחוק העונשין מטיל חובת עבודה על כל אסיר. לפי עמדת שב"ס, כפי שהוצגה בפסיקה, אסיר שמסרב לעבוד עובר עבירת משמעת לפי סעיף 56(30) לפקודת בתי הסוהר.
לצד החובה יש גם זכות לשכר. תקנה 16 לתקנות בתי הסוהר קובעת שכל אסיר יקבל שכר בעד עבודתו, ושהנציב קובע את שיעור השכר ואת צורתו. בנוסף, לפי תקנה 13, הנציב קובע את שעות העבודה והמנוחה של אסירים, בכפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה.
מה לגבי עבודה בשבת? בהלכת שדות הודיע שב"ס שאסיר שעובד ביום שבת יקבל את יום המנוחה השבועי ביום אחר בשבוע.
שלבי עבודת אסירים בבתי הסוהר
לפי התיאור שהובא בפסיקה, ההשתלבות במערך התעסוקה נעשית בשלבים. המעבר משלב לשלב תלוי בתפקוד של האסיר. גם הגמול משתנה לפי סוג העבודה:
| השלב | מה הוא כולל | הגמול |
|---|---|---|
| ראשון | שהייה בתא לבדיקת הכשירות | – |
| שני | עבודות שירותים ותחזוקה בבית הסוהר | תגמול סמלי ליום עבודה |
| שלישי | השלמת השכלה, לפי הצורך | תגמול באותו סכום כמו בעבודות שירותים |
| רביעי | תעסוקה יצרנית במפעלי שב"ס או במפעלי יזם פרטיים | לפי תפוקה, או גמול שעתי לפי ההסכם עם היזם |
| חמישי | עבודות שיקום במפעלים רגילים מחוץ לכלא | לקראת השחרור |
המטרות של מערך התעסוקה, כפי שתוארו בהלכת שדות, הן הקניית הרגלי עבודה ומקצוע, מניעת בטלה, הפגת מתחים, שיפור הדימוי העצמי, רווח כספי לאסיר וכיסוי חלקי של הוצאות ההחזקה. אולם בפועל, גם מבין האסירים הכשירים לעבודה, מאות נותרו אז בלי תעסוקה, בגלל מחסור במפעלים.
הלכת שדות: האם חוק שכר מינימום חל על עבודת אסירים
בבג"צ 1163/98 ורע"ב 5984/98 שדות דן בית המשפט העליון בעניינם של שלושה אסירים. כל אחד מהם עבד במסגרת אחרת וקיבל שכר אחר. שלושתם טענו שהם זכאים לשכר מינימום.
בית המשפט קבע פה אחד שחוק שכר מינימום אינו חל על עבודת אסירים. לפי השופט זמיר, החוק נועד למנוע ניצול של עובדים ולהילחם בעוני. אולם צורכי הקיום של האסיר מסופקים לו בכלא, גם כשאינו עובד. בנוסף, צורכי המשפחה מקבלים מענה בחוק הבטחת הכנסה.
בנוסף, השופט זמיר סקר את הדין במדינות מודרניות אחרות. לפי הסקירה, לא נהוג לשלם שכר מינימום בעד עבודת אסירים. לרוב התשלום נמוך ממנו בהרבה, ולעיתים הוא סמלי בלבד.
שאלה נוספת עסקה בסעיף 48(ג) לחוק העונשין. הסעיף קובע שאסיר לא יועסק בעבודה "מחוץ למוסדות המדינה" אלא בהסכמתו ובתנאי עבודה מקובלים. בית המשפט אימץ את הפירוש הפיזי: מפעל יזם שנמצא בשטח בית הסוהר הוא בתוך מוסדות המדינה. לכן הדרישה להסכמה ולתנאים מקובלים אינה חלה עליו.
בעניין קריב סירב בית המשפט המחוזי לבחון מחדש את הפירוש הזה. הוא הדגיש ששב"ס, ולא היזם, אחראי על העבודה במפעלים. שב"ס מחליט מי יעבוד ומתי העבודה תסתיים, והוא גם משלם את הגמול לאסירים. לאסירים אין קשר ישיר עם היזם.
שכר סביר שאינו משפיל
ובכל זאת, שב"ס אינו רשאי לקבוע כל שכר שירצה. החלטות הנציב כפופות למבחן הסבירות. לפי השופט זמיר, מתחם הסבירות נקבע בין היתר לפי כבוד האסיר, הצורך לעודד אותו לעבוד, הצורך למשוך יזמים, מהות העבודה ותנאיה. גם שכר המינימום הוא אחד השיקולים.
השופטים נחלקו בדגשים. השופט חשין סבר ששכר המינימום צריך לשמש נקודת מוצא, וחריגה ממשית ממנו פסולה. לעומתו, השופטת ביניש הדגישה שעל הנציב לשלם שכר שאינו משפיל, ושכר המינימום הוא מבחן חשוב לסבירות.
השופט זמיר הוסיף שהדין המצוי בנושא עבודת אסירים אינו הדין הרצוי, והפנה את הנושא ליועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, אסירים הם קבוצה חלשה, וראוי שהדין יקבע בבירור את חובותיהם ואת זכויותיהם, וגם את סמכויות שב"ס.
השכר במפעלי יזם
עד 1998 קיבלו אסירים במפעלי יזם שכר מינימום. בתחילת 1998 שינה שב"ס את המדיניות וקבע גמול שעתי של 12.90 ש"ח, כ-92% משכר המינימום אז. עד מתן פסק הדין הפער גדל ל-18%. בית המשפט קבע שפער של 8% סביר, ושגם פער של 18% עדיין יכול להיחשב סביר. בשאלת פער גדול יותר הוא לא הכריע.
עבודות שירותים ותחזוקה
שדות עצמו ביצע עבודות מטבח, ניקיון וחצרנות בבית מעצר, תמורת 6.30 ש"ח ליום. לפי שב"ס, התגמול בעבודות כאלה עמד אז על 5 עד 13 ש"ח ליום, והוא תגמול סמלי ולא שכר.
בית המשפט קבע שעבודת שירותים ותחזוקה שונה במהותה מעבודה יצרנית, ולכן די בתגמול סביר. לדבריו, התגמול גבולי, אך אין הצדקה משפטית להתערב בו. עם זאת, הוא המליץ לשב"ס לשוב ולבחון אותו. בנוסף, הוא הציע ששיעורי השכר בכל סוגי העבודה יהיו גלויים ונגישים לאסירים.
בית המשפט העיר גם על סעיף 25 לפקודת בתי הסוהר. לפי הסעיף, שב"ס רשאי להציב אסיר לעבודות שירותים ותחזוקה בבית מעצר משטרתי גם בלי הסכמתו. עם זאת, בית המשפט תהה אם שב"ס רשאי גם להחזיק אסיר כזה בבית המעצר, מעבר לשעות העבודה, במשך חודשים. הוא השאיר את השאלה בלי הכרעה, והציע לשב"ס לברר אותה.
השכר בתקופת הלימוד
ברע"ב 814/99 דריהם, שנדון יחד עם עניין שדות, נבחן השכר בחודשים הראשונים במפעל יזם. לפי ההסכם עם היזם, האסיר קיבל 50% מהשכר הרגיל בחודשיים הראשונים ו-80% בחודש השלישי.
בית המשפט קבע שההסדר עומד במבחן הסבירות, ודחה את הערעור. לפי הודעת שב"ס, אסיר שטוען למומחיות יכול לקצר את תקופת הלימוד לחודש. אם הוכיח את מומחיותו, יקבל גמול מלא מהחודש השני. עם זאת, בית המשפט הזהיר שעל שב"ס לוודא שיזמים לא יפסיקו את עבודת האסירים בתום תקופת הלימוד, רק כדי לחסוך בשכר.
שכר לפי תפוקה בעבודת אסירים – עניין קריב
בעת"א (מרכז) 4051-01-19 קריב עתר אסיר עולם שארז שקיות ללחם במפעל יזם בכלא רימונים. הוא קיבל גמול לפי מספר האריזות בלבד, כ-8.5 ש"ח לשעה בממוצע. הגמול השעתי שקבע שב"ס למפעלי יזם עמד אז על 13.7 ש"ח.
ראשית, בית המשפט דחה את הטענה שלשב"ס אין סמכות לשלם לפי תפוקה. תקנה 16 מסמיכה את הנציב לקבוע גם את צורת השכר. גם ברע"ב 8726/13 טסלר לא התערב בית המשפט העליון בתשלום לפי תפוקה במפעל יזם.
שנית, בית המשפט קיבל את הסבר שב"ס לחישוב: התשלום לכל פריט נגזר מחלוקת הגמול השעתי במספר הפריטים שאסיר ממוצע מייצר בשעה. אולם הוא הזהיר מפגיעה באסירים מבוגרים, חולים או בעלי מוגבלות, וקבע שעל שב"ס למצוא להם פתרונות. לגבי העותר עצמו, תפוקתו הייתה נמוכה בכ-50% מהממוצע, ולכן לא קיבל סעד בעניין זה.
שלישית, בית המשפט בחן את גובה הגמול השעתי. לפי הנתונים, הגמול עלה פעם אחת בלבד, ב-2011, ועמד על כ-47% משכר המינימום. מנגד, שכר המינימום כמעט הוכפל. בית המשפט קבע שהנציב לא נתן משקל ראוי לפער הזה. לכן הורה לו לקבוע תוך 6 חודשים גמול שעתי חדש, שייתן משקל ראוי גם לשכר המינימום. במובן זה העתירה התקבלה.
בית המשפט התייחס גם לחשש שהעלאת הגמול תרחיק יזמים. מעבר לנדרש, הוא הזכיר שכבר בהלכת שדות ציין השופט חשין שאפשר לממן את ההפרש מתקציב שב"ס. לפי נתוני שב"ס לשנת 2018, מתוך עלויות תפעול של 70.5 מיליון ש"ח, שב"ס מימן מתקציבו כ-25.5 מיליון ש"ח, והתגמול הכולל לאסירים עמד על 25 מיליון ש"ח.
תובענה ייצוגית על שכר לפי תפוקה
בת"צ (ת"א) 55028-06-23 חננאל ביקש אסיר שעבד באריזת טליתות לאשר תובענה ייצוגית נגד שב"ס. לפי חישובו, השכר שקיבל נע בין 4 ל-8 ש"ח לשעה. בית הדין קבע שההליך אינו נכנס לפרט הרלוונטי בתוספת השנייה לחוק, משום שאסיר אינו "עובד" לפי הלכת שדות.
מה עושים כשיש בעיה בעבודת אסירים או בשכר
- עוקבים אחרי שעות העבודה, התפוקה והתשלום, ושומרים כל מסמך.
- פונים בכתב לקצין התעסוקה ולהנהלת בית הסוהר, ומפרטים את הבעיה.
- אם יש מומחיות מקצועית, מציגים אותה כבר בתחילת העבודה, כדי לקצר את תקופת הלימוד.
- אם התשובה אינה מספקת, בוחנים עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר.
שאלות ותשובות נפוצות
כן. סעיף 48(א) לחוק העונשין מטיל על אסיר חובת עבודה. לפי עמדת שב"ס, סירוב לעבוד הוא עבירת משמעת.
לא. בהלכת שדות קבע בית המשפט העליון פה אחד שחוק שכר מינימום אינו חל על עבודת אסירים, גם במפעל יזם בתוך הכלא. עם זאת, הגמול צריך להיות סביר.
כן. בית המשפט קבע שהנציב רשאי לקבוע גם את צורת השכר, כולל תשלום לפי תפוקה. עם זאת, הוא הזהיר מפגיעה באסירים מבוגרים, חולים או בעלי מוגבלות.
תקופה ראשונה בעבודה שבה השכר מופחת. בעניין דריהם האסיר קיבל 50% בחודשיים הראשונים ו-80% בחודש השלישי, ובית המשפט מצא שההסדר סביר.
לפי מה שתואר בהלכת שדות, אסיר שלומד בתוכנית להשלמת השכלה מקבל תגמול באותו סכום כמו בעבודות שירותים ותחזוקה.
סיכום
עבודת אסירים היא חובה שקבועה בחוק, אבל היא אינה עבודה חופשית. חוק שכר מינימום אינו חל עליה, ושב"ס רשאי לשלם גם לפי תפוקה. ובכל זאת, הגמול חייב להיות סביר ולא משפיל, ושכר המינימום הוא שיקול שהנציב אינו רשאי להתעלם ממנו.
בעניין קריב, הפער ששב"ס הניח לו לגדול הוביל להוראה לקבוע גמול חדש. לכן כדאי לתעד, לפנות בכתב ולבחון עתירה כשהשכר או תנאי העבודה אינם סבירים.
יש לכם שאלה על עבודה או על שכר בכלא? משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, עם ניסיון מאז 2014 במשפט הפלילי, מלווה אסירים ובני משפחותיהם מול שב"ס ובעתירות אסיר. פנו אליי לבדיקת האפשרויות בעניינכם.
