פרשנות צוואה נעשית לפי סעיף 54(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965: מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות. הסעיף קובע גם שכאשר הצוואה ניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה.
במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל ניסיון מאז 2015, אני מייצג יורשים בסכסוכים על משמעותה של צוואה – כשהוראה אינה ברורה, כשהוראות סותרות זו את זו, או כשאחד הצדדים טוען שהמצווה התכוון למשהו אחר ממה שנכתב. במאמר זה אסביר את כללי הפרשנות, את ההבדל בין פרשנות לתיקון, ואת ההלכה הנוהגת כיום.
העיקרון: כיבוד רצון המת
דיני הצוואות מבוססים על השאיפה לקיים את רצונו של המנוח לגבי רכושו.
בית המשפט העליון הסביר שעיקרון זה בנוי משני נדבכים: הערך שבמתן תוקף לרצונו של המת כחלק מכבוד האדם, והצורך לכבד את זכותו של אדם להחליט מה ייעשה בקניינו בחייו ואחרי מותו (ע"א 122/86 שפיר נ' קלובנסקי).
צוואה היא פעולה חד-צדדית.
בניגוד לחוזה, אין בצידה אינטרס הסתמכות של איש, ולכן לציפיות היורשים אין משקל בפרשנותה. בלשונו של בית המשפט העליון, מוסד הצוואה כולו בנוי על כיבוד רצון המצווה:
"ברצותו מוריש וברצותו מנשל" (ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין).
תורת שני השלבים
במשך שנים התגבשה בפסיקה גישה דו-שלבית לסעיף 54(א):
- שלב ראשון – הצוואה עצמה. בית המשפט בודק אם אפשר לאתר את אומד דעתו של המצווה מתוך הצוואה. ההנחה היא שדברי המצווה מבטאים את כוונתו, ואם הלשון פשוטה וברורה – נותנים לה תוקף כפשוטה. בשלב זה בוחנים לא רק מילים בודדות, אלא גם את השתלבותן במבנה הכללי של הצוואה ואת ההיגיון של הוראותיה.
- שלב שני – הנסיבות. רק אם לשון הצוואה אינה ברורה – למשל כשהיא משתמעת לשני פנים, או כשהוראה אחת אינה מתיישבת עם אחרת – בית המשפט פונה לנסיבות חיצוניות, כמו עדויות על אמירות המנוח, מערכות היחסים שלו ומצב נכסיו.
גישה זו יושמה בשורה של פסקי דין, ובהם ע"א 239/89 שרש נ' גלילי, ע"א 4714/90 ויספלד נ' ויספלד וע"א 5654/92 בורשטיין נ' מסר.
הלכת טלמצ'יו – ניסיון לגישה חד-שלבית
בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, הציע הנשיא אהרן ברק גישה אחרת:
לבחון את לשון הצוואה ואת הנסיבות יחד, בשלב אחד, וללמוד על אומד דעתו של המצווה מכל מקור אמין.
עם זאת, שופטי ההרכב האחרים לא הצטרפו לגישתו הפרשנית, והיא לא הפכה להלכה מחייבת.
ההלכה היום: עניין אמסטר
בע"א 7631/12 אמסטר נ' קרן קיימת לישראל דן בית המשפט העליון בשאלה מחדש.
השופט יורם דנציגר הסתייג מהגישה החד-שלבית של הלכת טלמצ'יו, ואימץ את הגישה הדו-שלבית:
תחילה בודקים אם אפשר לאתר את אומד דעת המצווה מתוך הצוואה, ורק אם הדבר אינו אפשרי – עוברים לנסיבות החיצוניות.
אחד הנימוקים: במועד הדיון המצווה כבר אינו בחיים, ואי אפשר לברר עמו למה התכוון. בחוזה, לעומת זאת, הצדדים בדרך כלל יכולים להעיד. לכן לשון הצוואה – שהמצווה עצמו בחר – היא נקודת המוצא.
הפירוש המקיים עדיף, וכל לשון כשרה
לפי סעיף 54(ב), כשצוואה ניתנת לפירושים שונים, מעדיפים את הפירוש שמקיים אותה על פני פירוש שלפיו היא בטלה. לפי סעיף 54(ג), צוואה יכולה להיות בלשון מתנה, מחילה, הודאה או בכל לשון אחרת – אין "נוסח קבוע" לצוואה.
פרשנות מול תיקון טעות
פרשנות מבררת מה אמר המצווה. כשהמצווה טעה, החוק מאפשר תיקון – אבל בתנאים מוגדרים:
- טעות סופר (סעיף 32) – טעות סופר, או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר או בחשבון – מתוקנת כשאפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה.
- טעות מהותית (סעיף 30(ב)) – הוראה שנעשתה מחמת טעות מתוקנת רק אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בלעדיה; אחרת היא בטלה.
בשני המקרים, בית המשפט אינו כותב צוואה חדשה במקום המצווה. וכשאי אפשר להבין מתוך הצוואה למי ציווה המצווה או מה ציווה – גם בכלים של פרשנות – ההוראה בטלה כצוואה סתומה, לפי סעיף 33.
איך לנסח צוואה שלא תזדקק לפרשנות
- לזהות כל זוכה בשמו המלא ובפרטים מזהים, ולא רק בכינוי כמו "הילדים" או "המשפחה".
- לתאר כל נכס באופן שמאפשר לזהות אותו, ולקבוע מה יקרה אם הנכס יימכר או יוחלף.
- לכלול הוראה לגבי יתרת הרכוש.
- לבדוק שאין סתירות בין הוראות שונות בצוואה.
פרשנות במובן הצר ופרשנות במובן הרחב
בעניין טלמצ'יו הבחין הנשיא ברק בין שני סוגי פרשנות. בפרשנות במובן הצר, הפרשן נצמד ללשון הצוואה, והוא אינו רשאי לתת ללשון מובן שהיא אינה יכולה לשאת. בפרשנות במובן הרחב, הפרשן מתחקה אחר אומד דעתו של המצווה גם מחוץ לגבולות הלשון – אבל רק בארבעה מצבים מיוחדים: טעות, חסר, קירוב ותחליף.
- טעות – כשבצוואה נפלה טעות, החוק מאפשר לתקן אותה בתנאים מסוימים.
- חסר – כשהמצווה לא צפה מצב מסוים, ואין בצוואה הוראה שחלה עליו.
- קירוב – כשאי אפשר לבצע הוראה כלשונה, ומבקשים לקיים אותה בדרך הקרובה ביותר לכוונת המצווה.
- תחליף – כשנכס שצווה הוחלף בנכס אחר, ושואלים אם ההוראה חלה על הנכס החדש.
דוגמה: "תוך שנה מיום פטירתי"
מנוחה הורישה את ביתה לבנה, בתנאי "שייכנס לגור בה תוך שנה מיום פטירתי". הבן השני טען שהמנוחה התכוונה לכתוב "שנה מהיום ועד פטירתי" – כלומר, שהבן יעבור לגור איתה עוד בחייה – ובית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענתו. בערכאת הערעור נקבע שלשון הצוואה ברורה, ושאין לקרוא לתוכה תנאי אחר. גם לפי הגישה הרחבה של הלכת טלמצ'יו, הטענה לטעות לא הוכחה: הצוואה הוקראה למנוחה שנים אחרי שנכתבה, והיא אישרה אותה. בקשת רשות הערעור נדחתה, והתנאי פורש כלשונו.
הדוגמה ממחישה את הכלל: כשלשון הצוואה ברורה ואומד הדעת משתמע ממנה, אין צורך – ואין מקום – לפנות לנסיבות החיצוניות.
פרשנות או צוואה סתומה
כשצוואה אינה קובעת כלל את זהות הזוכה או את הנכסים, בית המשפט אינו רשאי למלא את החסר ולקבוע במקום המצווה מי יזכה ובמה – אחרת הוא יערוך את הצוואה עבורו. מצב כזה נבחן כצוואה סתומה, והנכסים שאין לגביהם הוראה בת-תוקף מחולקים לפי הירושה על-פי דין.
ביצוע בקירוב
כשאי אפשר לבצע הוראה בצוואה בדיוק כלשונה, בתי המשפט עשויים לבצע אותה בדרך הקרובה ביותר לכוונת המצווה – "דוקטרינת הביצוע בקירוב". הדוקטרינה נקלטה במשפט הישראלי מהמשפט האנגלי, היא כיום חלק מעקרון תום הלב, והיא חלה גם בדיני צוואות (ע"א 102/80 פרוכטנבוים נ' מגן דוד אדום).
כללי פרשנות מובנים בחוק
חוק הירושה עצמו כולל כמה כללים שעוזרים לפרש צוואות כשהמצווה לא אמר דבר. הם חלים רק במידה שאין בצוואה הוראה אחרת (סעיף 53):
- כשהמצווה ציווה לכמה זוכים ולא קבע את חלקיהם – הם מחלקים בשווה (סעיף 48).
- נכס מסוים עובר לזוכה כמות שהוא במות המצווה, כולל השעבודים שעליו (סעיף 51). נכס בלתי מסוים – הזוכה זכאי לנכס מסוג בינוני (סעיף 52).
- זוכה שנפטר לפני המצווה – צאצאיו זוכים במקומו (סעיף 49).
טבלת השוואה: הגישה הדו-שלבית מול הגישה החד-שלבית
| נושא | הגישה הדו-שלבית (עניין שרש, עניין אמסטר) | הגישה החד-שלבית (עמדת הנשיא ברק בעניין טלמצ'יו) |
|---|---|---|
| נקודת המוצא | לשון הצוואה | לשון הצוואה והנסיבות יחד |
| מתי פונים לנסיבות חיצוניות | רק כשאומד הדעת אינו משתמע מהצוואה | תמיד, ככל שהן מקור אמין |
| מעמד כיום | הגישה שאומצה בפסיקה | לא הפכה להלכה מחייבת |
רוצים לערוך צוואה, או שאתם צריכים ליווי בהליך ירושה? כל הפרטים בעמוד עריכת צוואות וירושות.
שאלות ותשובות נפוצות
לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהוא משתמע מתוך הצוואה. רק אם אינו משתמע ממנה, בית המשפט פונה לנסיבות החיצוניות.
כן, אבל לפי הגישה הנוהגת – רק כשלשון הצוואה אינה ברורה דיה כדי ללמוד ממנה על כוונת המצווה.
גישה שהציע הנשיא ברק לפרש צוואה בשלב אחד, תוך בחינת הלשון והנסיבות יחד. שופטי ההרכב האחרים לא הצטרפו אליה, ובעניין אמסטר אומצה שוב הגישה הדו-שלבית.
טעות סופר או טעות בתיאור אדם או נכס מתוקנת לפי סעיף 32, כשאפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה.
לפי סעיף 54(ב), הפירוש שמקיים את הצוואה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה.
לפי הנשיא ברק בעניין טלמצ'יו: טעות, חסר, קירוב ותחליף. מחוץ להם, הפרשן אינו רשאי לתת ללשון מובן שהיא אינה יכולה לשאת.
לא. בית המשפט אינו כותב את הצוואה במקום המצווה. הוראה שאין לראות ממנה למי ציווה – בטלה כצוואה סתומה.
בתי המשפט עשויים לבצע אותה בדרך הקרובה ביותר לכוונת המצווה, לפי דוקטרינת הביצוע בקירוב.
סיכום
פרשנות צוואה מתחילה בלשון שבחר המצווה, ופונה לנסיבות רק כשהלשון אינה מספיקה. זו גם הסיבה שניסוח מדויק בעת עריכת הצוואה הוא ההגנה הטובה ביותר מפני מחלוקות בין היורשים.
מתמודדים עם צוואה שאינה ברורה? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, ואבחן איתך את הצוואה ואת הנסיבות.





