בכל התנגדות לצוואה עולה שאלה אחת שמשפיעה על התוצאה יותר מכל טענה אחרת: על מי מוטל להוכיח. האם המתנגד צריך להוכיח שהצוואה פסולה, או שמבקש הקיום צריך להוכיח שהיא תקינה? במאמר הזה אסביר את הכלל, את המצבים שבהם הנטל עובר מצד לצד, ואיך זה נראה בפועל בבית המשפט.
הכלל: צוואה תקינה נהנית מחזקת כשרות
הנקודה שממנה יוצאים היא חזקה: צוואה שעל פניה מילאה את כל הדרישות הצורניות של החוק, חזקה שהיא תקפה. על מי שטוען לפסלותה מוטלת הראיה. כך נקבע בפסיקה ארוכה, ובהם ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי וע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה.
המשמעות המעשית: כשהצוואה נראית תקינה, המתנגד הוא שצריך לשכנע את בית המשפט שהמצווה לא היה כשיר, שהופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת או שהצוואה מזויפת. הוא גם זה שפותח ראשון בהבאת הראיות. אמת המידה היא מאזן ההסתברויות, כמו בכל הליך אזרחי.
שני נטלים שונים: שכנוע והבאת ראיות
כדי להבין מתי הנטל "עובר", צריך להבחין בין שני מושגים:
- נטל השכנוע הוא הנטל הסופי: מי שלא הצליח לשכנע את בית המשפט בסוף ההליך, מפסיד בשאלה הזו.
- נטל הבאת הראיות הוא הנטל לפתוח בהבאת ראיות, או להביא ראיות שיסתרו חזקה שקמה נגדך.
לפעמים עובר רק נטל הבאת הראיות, ולפעמים גם נטל השכנוע. ההבדל הזה מכריע: מבקש קיום שעליו עבר רק נטל הבאת הראיות יכול עדיין לנצח, אם בסופו של דבר המתנגד לא שכנע.
החריג הראשון: פגם צורני בצוואה
כשנפל בצוואה פגם צורני, החזקה מתערערת, ונטל השכנוע עובר אל מבקש הקיום. עליו להוכיח שלפנינו צוואה שאין ספק באמיתותה, כולל צלילות דעתו של המצווה והיעדר השפעה בלתי הוגנת.
פגמים צורניים נפוצים, לפי סוג הצוואה:
- צוואה בכתב יד: היעדר תאריך, תאריך שאינו תואם את מועד החתימה, או חשש שהמסמך לא נכתב כולו בידי המצווה.
- צוואה בעדים: העדים לא היו נוכחים יחד, לא נרשמה הצהרת המצווה "זו צוואתי", או שהצוואה לא תורגמה למצווה שלא הבין את שפתה.
- צוואה נוטריונית: בעיקר היעדר תעודה רפואית כשהמצווה היה מאושפז או מרותק למיטתו.
אבל לא כל פגם מעביר את הנטל. בתי המשפט מבחינים בין פגם שיורד לשורשה של הצוואה, לבין פגם טכני שאינו מלמד דבר על נסיבות עריכתה. למשל, נפסק שהעובדה שבאישור הנוטריוני לא צוין שהצוואה הוקראה למצווה, כשהנוטריון העיד שהיא הוקראה, היא לכל היותר פגם קל שאינו מעביר את נטל השכנוע (ת"ע (י-ם) 12074-03-16). פגמים כאלה ניתן גם לרפא לפי סעיף 25 לחוק הירושה.
החריג השני: חזקת השפעה בלתי הוגנת
כשהנסיבות מראות תלות כל כך מקיפה ויסודית של המצווה באדם אחר, עד שניתן להניח שרצונו החופשי נשלל, קמה חזקה שהצוואה לטובת אותו אדם היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת. כאן עובר אל מבקש הקיום נטל הבאת הראיות, כלומר עליו להביא ראיות שיסתרו את החזקה.
אבל נטל השכנוע נשאר על המתנגד. כך נקבע בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, ההלכה המנחה בתחום: הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לה, וכל ספק פועל לטובת מבקש הקיום. בנוסף, צריך להראות שההשפעה קדמה לצוואה ושהצוואה היא תוצאה שלה. לא די בחשש.
החריג השלישי: טענת זיוף
גם כאן, נקודת המוצא היא שהצוואה אמיתית, והמתנגד צריך להוכיח זיוף. אבל כשטענת הזיוף מעוררת ספק ממשי באמיתות החתימה, למשל בחוות דעת של מומחה לכתב יד, נטל ההוכחה עובר אל מבקש הקיום, שצריך להוכיח שהמצווה אכן חתם. הרחבתי על כך במאמר זיוף צוואה.
טענת היעדר כשרות: נטל כבד במיוחד
כל אדם כשר לפעולות משפטיות, כולל עריכת צוואה, אלא אם כשרותו נשללה או הוגבלה בחוק או בפסק דין. לכן מי שטוען שהמצווה לא היה כשיר, נושא בנטל. בתי המשפט מדגישים שהנטל לסתור את חזקת הכשרות אחרי מותו של אדם הוא כבד ביותר: צריך ראיות משמעותיות, והשאלה נבחנת לפי מצבו של המצווה ביום החתימה (ע"א 7019/94 לפיבסקי נ' דן).
המצב משתנה כשנפל פגם צורני. אז הנטל להוכיח שהמצווה היה כשיר עובר אל מבקש הקיום. בפסיקה נדון מקרה של מצווה בת 87, שבצוואתה נפלו פגמים, ובית המשפט קבע שעל מבקש הקיום להוכיח את כשירותה, בין היתר באמצעות אישורים רפואיים מהתקופה של עריכת הצוואה. להרחבה: כשרות לצוות.
עדי הצוואה ועורכה: הכלי להרים את הנטל
כשמתעוררת מחלוקת על אמיתות הצוואה, עדות העדים ועורך הצוואה היא לרוב הראיה החשובה ביותר. תפקידם, מבחינה ראייתית, הוא להעיד על הצהרת המצווה שזו צוואתו ועל הנסיבות שבהן נחתמה. מהעדות שלהם אפשר גם להסביר אי-התאמות, למשל שני תאריכים שונים על גבי הצוואה.
לכן, כשהנטל עובר אל מבקש הקיום, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להביא את העדים ואת עורך הצוואה לעדות. ומנגד, כשהצוואה תקינה ואין טענה לפגם צורני, אין חובה להעיד את העדים כדי לקיים אותה.
צוואה בכתב יד: נטל כבד יותר להוכחת גמירות דעת
בצוואה בכתב יד יש קושי מיוחד. צוואה בעדים, צוואה בפני נוטריון וצוואה בעל פה נעשות במעמד רשמי, שמעיד כשלעצמו על רצינות ועל גמירות הדעת של המצווה. צוואה בכתב יד נכתבת לרוב בבית, בלי שום טקס. לכן נקבע שנטל ההוכחה של גמירות הדעת בצוואה כזו כבד יותר (ע"א 9200/99 חנוכה נ' האפוטרופוס הכללי).
המבחן הוא חיצוני ואובייקטיבי: צוואה שנכתבה כולה בכתב ידו של המנוח, עם תאריך ועם חתימתו, מצביעה על גמירות דעת. כשאחד מהיסודות האלה חסר או מוטל בספק, מבקש הקיום צריך להשקיע יותר בהוכחה.
טבלה: על מי הנטל בכל מצב
| המצב | נטל השכנוע | נטל הבאת הראיות |
|---|---|---|
| צוואה בלי פגם צורני | על המתנגד | על המתנגד, שפותח ראשון |
| פגם צורני מהותי | עובר למבקש הקיום | על מבקש הקיום |
| פגם צורני קל, שאינו יורד לשורש | נשאר על המתנגד | על המתנגד |
| חזקת השפעה בלתי הוגנת (תלות מקיפה) | נשאר על המתנגד | עובר למבקש הקיום |
| טענת זיוף שמעוררת ספק ממשי | עובר למבקש הקיום | על מבקש הקיום |
| טענה שהמנוח ביטל את הצוואה | על הטוען לביטול | על הטוען לביטול |
טענת ביטול צוואה: מי צריך להוכיח
לפעמים המחלוקת אינה על תוקף הצוואה, אלא על השאלה אם המנוח ביטל אותה, למשל בצוואה מאוחרת יותר. מי שטוען שהצוואה בוטלה, עליו להוכיח זאת. הביטול נעשה "כדרך צוואה": אותן דרישות צורניות ואותן דרישות של כשרות ורצון חופשי שחלות על עשיית צוואה, חלות גם על ביטולה.
כשהראיות שקולות
ומה קורה כשאחרי כל הראיות המאזניים מעוינים? כשיש ספק שקול, ויורשים על פי דין מתדיינים עם מי שטוענים לזכייה על פי צוואה, הנטל על הטוענים לצוואה. אם לא הרימו אותו, בית המשפט יעדיף את היורשים על פי דין. כלומר, מי שנשען על צוואה פגומה צריך ראיות טובות, ולא מספיק לו "אולי".
מה זה אומר בפועל
- למתנגד: לפני שמגישים התנגדות, כדאי לבדוק את הצוואה לעומק ולחפש פגם צורני. פגם כזה הופך את התמונה, כי הוא מעביר את נטל השכנוע לצד השני. ואת הפגם צריך לטעון כבר בכתב ההתנגדות: טענה שעולה לראשונה בסיכומים עלולה להידחות כהרחבת חזית.
- למבקש הקיום: כשהצוואה תקינה, הנטל על המתנגד. אבל כשיש פגם, צריך להיערך מראש: להעיד את העדים או את הנוטריון, ולהביא ראיות על מצבו של המצווה.
- למי שעורך צוואה היום: הדרך הטובה ביותר להגן עליה היא להקפיד על כל הדרישות הצורניות, כדי שתיהנה מחזקת הכשרות.
אני מלווה הליכי התנגדות לצוואה משנת 2015, גם מצד המתנגדים וגם מצד מבקשי הקיום. בכל תיק אני בודק קודם כול את השאלה הזו: על מי יהיה הנטל, וכמה רחוק הוא יכול לזוז. להרחבה על ההליך כולו: התנגדות לצוואה. לשירותי צוואות וירושות: צוואות וירושה, או בטלפון 052-8844323.
שאלות נפוצות על נטל ההוכחה בהתנגדות לצוואה
כשהצוואה תקינה מבחינה צורנית, הנטל על המתנגד. חזקה שצוואה כזו תקפה, והוא צריך לשכנע את בית המשפט שהיא פסולה.
כשנפל בצוואה פגם צורני מהותי, או כשטענת זיוף מעוררת ספק ממשי באמיתות החתימה. אז מבקש הקיום צריך להוכיח שהצוואה אמיתית ומשקפת את רצון המצווה.
נטל השכנוע הוא הנטל הסופי: מי שלא שכנע, מפסיד. נטל הבאת הראיות הוא החובה להביא ראיות, למשל כדי לסתור חזקה. לפעמים עובר רק נטל הבאת הראיות.
תלות מקיפה ויסודית מקימה חזקת השפעה בלתי הוגנת ומעבירה למבקש הקיום את נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע נשאר על המתנגד, לפי הלכת מרום (דנ"א 1516/95).
לא. פגם טכני שאינו יורד לשורש הצוואה ואינו מלמד דבר על נסיבות עריכתה לא מעביר את נטל השכנוע, ולעיתים קרובות ניתן לרפא אותו לפי סעיף 25 לחוק הירושה.
כבר בכתב ההתנגדות. טענה לפגם שעולה לראשונה בסיכומים עלולה להידחות כהרחבת חזית.





