תמרורים ורמזורים הם השפה המחייבת של הכביש.
אי-ציות לתמרורים – אחת העבירות הנפוצות ביותר.
רבים מקבלים עליה דוח מבלי לדעת שהחוק מעניק גם הגנה מוגדרת:
אם התמרור הוצב שלא כדין, הנהג אינו חייב לשאת בעבירה. אלא שההגנה הזו כרוכה בנטל הוכחה – והוא מוטל על הנהג.
במאמר נסביר מה קובעת תקנה 22 לתקנות התעבורה, מהי "חזקת התקינות" של תמרורים, מה המשמעות של אחריות קפידה ומה הענישה הנוהגת.
תקנה 22 – חובת הציות לתמרורים
תקנה 22 לתקנות התעבורה קובעת שני כללים:
- תקנה 22(א): עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין.
- תקנה 22(ב): האותות הניתנים ברמזור, למעט אור צהוב מהבהב, עדיפים על כל תמרור הקובע מתן זכות קדימה.
החובה חלה על כל "עובר דרך" – לא רק על נהגים. על החובה הכללית של עוברי הדרך להתנהג בזהירות ראו חובתו של עובר דרך.
תמרור שהוצב שלא כדין – והנטל להוכיח זאת
ההגנה שבתקנה 22(א) היא טענת הגנה במובן המלא: הזכות להעלות אותה בידי הנאשם, וכך גם החובה להוכיח אותה. הנוסח "אם יוכיח" מבהיר זאת (רע"פ 72/87 שקיר).
בבסיס הדברים עומדת חזקת התקינות של הרשות המנהלית:
ההנחה היא שהתמרור הוצב כדין, ומי שטוען אחרת נושא בנטל להפריך את החזקה. נאשם רשאי לטעון בהליך הפלילי שהצו המנהלי שעליו מתבסס האישום פגום ובטל, ובית המשפט יכול לזכות אותו אם ישתכנע בכך – אבל עד אז הנאשם צריך להרים את הנטל (ע"פ 1610/93 ותד; רע"פ 6904/01 מוזס).
לכן, מי ששוקל להתגונן בטענה שהתמרור אינו חוקי צריך להיערך עם ראיות – ולא להסתפק בטענה כללית. על סמכויות הרשויות להציב אמצעי אכיפה ראו גם צילום רכב ודוחות מצלמה.
אחריות קפידה – מה התביעה צריכה להוכיח
העבירה לפי תקנה 22 היא עבירה של אחריות קפידה. התביעה יוצאת ידי חובתה כשהיא מוכיחה את היסוד העובדתי – שהנהג לא ציית לתמרור – ואינה נדרשת להוכיח יסוד נפשי. המחוקק בחר בכך בתחומים שמחייבים כללי התנהגות אחידים ואכיפה פשוטה ויעילה.
עם זאת, אחריות קפידה אינה אחריות מוחלטת. הנאשם יכול להסיר מעליו את האחריות אם יראה שפעל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות, ובנוסף – וזו הדרישה המיוחדת – שנקט את כל האמצעים כדי למנוע את העבירה (רע"פ 26/97 לקס).
רמזור מול תמרור זכות קדימה
לפי תקנה 22(ב), כשיש בצומת גם רמזור וגם תמרור זכות קדימה – אותות הרמזור קובעים.
החריג הוא אור צהוב מהבהב, שאז חוזרים להוראות התמרור. מעבר באור אדום הוא עבירה חמורה במיוחד כשהיא גורמת לתאונה – ראו תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום.
הענישה בבית המשפט לתעבורה
מהתיקים שנאספו בספרות עולה שבעבירה לפי תקנה 22(א), כשהיא עומדת לבדה, בתי המשפט לתעבורה גזרו בדרך כלל קנס – ממאות שקלים ועד כ-3,000 ש"ח – ולעיתים קרובות גם פסילה על תנאי של חודש עד שלושה חודשים. פסילה בפועל הוטלה במקרים בודדים, למשל לצד עבירות נוספות או עבר תעבורתי.
הענישה מחמירה כשאי-הציות מלווה בעבירות נוספות או בתאונה. לעקרונות הענישה ראו ענישה בעבירות תעבורה, ולמידע על האפשרויות כשמקבלים דוח – דוח תנועה.
איך מוכיחים שתמרור הוצב שלא כדין
הבדיקה הראשונה היא אם התמרור הוצב לפי התוכנית המקורית שאישרה רשות התמרור.
גם אם לפי התוכנית אמור להיות במקום תמרור, הוא צריך להיות מוצב ונקבע בדיוק לפי תנאיה (עניין סלאמה). כשהתמרור הוצב בניגוד להנחיות, או שבשל פגם בהצבה לא הושגה התכלית שלשמה נועד – עומדת לנאשם ההגנה שבתקנה 22(א) (עניין מיטל עינת).
עניין ברונקש – כשאיש אינו יודע מי אחראי לתמרור
בעניין ברונקש (ת"ת י-ם 16523/08) טען הנהג שלא ניתן היה לראות כראוי תמרור ביציאה מתחנת דלק.
התחנה הייתה בשטח מועצה מקומית, סמוך לכביש שמתחזקת החברה הלאומית לדרכים.
המועצה הפנתה אותו לחברה, החברה טענה שאינה אחראית, ומשרד התחבורה הפנה אותו בחזרה למועצה.
השופט טננבוים קבע שהנאשם "עומד לפני שוקת שבורה", ודחה את עמדת התביעה שעליו להביא ראיות בכתב לאי-חוקיות התמרור:
הנאשם טען את טענותיו מהרגע הראשון ופנה לכל מי שיכול היה, והתביעה יכלה בקלות להפריך את דבריו אילו הביאה ראיה כלשהי שהתמרור הוצב כדין – ומשלא עשתה זאת, "אין לה להלין אלא על עצמה".
לא די בתום לב
מנגד, בעניין סימון (תת"ע ת"א 27328-08) העיד השוטר שהתמרורים היו ברורים וגלויים, והתמונות שהגיש הנאשם לא שכנעו שלא ניתן היה להבחין בתמרור.
בית המשפט הדגיש שבעבירה של אחריות קפידה, תום לב לבדו אינו מספיק – והנאשם הורשע.
נתיבי תחבורה ציבורית ותקנה 22(א)
נסיעה בנתיב שיועד וסומן בתמרור לתחבורה ציבורית היא עבירה לפי תקנה 22(א), ובחלק גדול מהמקרים היא נאכפת בידי רשויות מקומיות ונדונה בבתי המשפט לעניינים מקומיים.
- רע"פ 3954/21 ינוביץ: נהג טען שתג הנכה שלו מתיר לו לנסוע בנת"צ. נקבע שלפי סעיף 71א(1א) לפקודה ולוח התמרורים, רק רכב עם תג נכה מסוג כיסא גלגלים רשאי לנסוע בנתיב, ותג מסוג אחר אינו מקנה היתר. טענה נגד חוקיות ההסדר עצמו מקומה בעתירה מנהלית, לא בהליך הפלילי. נגזר קנס של 1,500 ש"ח, והערעורים נדחו.
- עניין פרידמן: הנהג טען שהנתיב לא סומן כנת"צ. בית המשפט מצא את עדות עד התביעה מהימנה וברורה – והנהג הורשע.
- עניין שחר: המאשימה הוכיחה את העבירה, והנאשם לא הוכיח טענת הגנה של ממש – הרשעה.
על קבילות צילומי מצלמות עירוניות בנת"צ ראו צילום רכב ודוחות מצלמה.
דוגמאות ענישה בתיקים שבספרות
בבתי המשפט לתעבורה נגזרו על עבירה לפי תקנה 22(א) קנסות שנעו בין מאות שקלים לכ-3,000 ש"ח.
פסילה על תנאי, בדרך כלל של חודש עד שלושה חודשים, הוטלה בעיקר אצל נהגים עם עבר תעבורתי או כשההודאה הגיעה רק בשלב מאוחר.
בנת"צ, כאמור, נגזר בעניין ינוביץ קנס של 1,500 ש"ח, בין היתר משום שהנהג חזר על טענות שכבר נדחו בפסק דין חלוט בעניינו.
מה כדאי לבדוק בדוח על תמרור
- מי רשות התמרור האחראית, והאם התמרור הוצב לפי התוכנית שאישרה – במיקום ובאופן המדויקים.
- האם התמרור נראה בבירור מהמקום שבו נהגתם, ומה מראות התמונות מהשטח.
- אם מדובר בנת"צ – האם הנתיב סומן כדין, ומה סוג תג הנכה, אם יש.
טבלת סיכום: ציות לתמרורים
| נושא | מה נקבע | המקור |
|---|---|---|
| חובת הציות | עובר דרך חייב לקיים את הוראות התמרור | תקנה 22(א) |
| תמרור שהוצב שלא כדין | הגנה טובה – אם הנאשם מוכיח זאת | תקנה 22(א); רע"פ 72/87 שקיר |
| חזקת תקינות | ההנחה היא שהתמרור הוצב כדין; הנטל על הטוען אחרת | ע"פ 1610/93 ותד; רע"פ 6904/01 מוזס |
| יסוד נפשי | אחריות קפידה – די בהוכחת היסוד העובדתי | רע"פ 26/97 לקס |
| הגנה מאחריות קפידה | היעדר מחשבה פלילית ורשלנות, ונקיטת כל האמצעים | רע"פ 26/97 לקס |
| רמזור ותמרור זכות קדימה | הרמזור גובר, למעט צהוב מהבהב | תקנה 22(ב) |
שאלות ותשובות נפוצות
שעובר דרך חייב לקיים את ההוראות שבתמרור, ושתהיה לנאשם הגנה טובה אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין. בנוסף, אותות הרמזור – למעט אור צהוב מהבהב – עדיפים על כל תמרור שקובע מתן זכות קדימה.
על הנאשם. קיימת חזקת תקינות לגבי הצבת תמרורים, ומי שטוען אחרת צריך להוכיח זאת (ע"פ 1610/93 ותד; רע"פ 6904/01 מוזס).
זו עבירה שבה התביעה צריכה להוכיח רק את היסוד העובדתי – שלא צייתת לתמרור – ואינה צריכה להוכיח כוונה או רשלנות. הנאשם יכול להשתחרר מאחריות אם יוכיח שפעל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות, ושנקט את כל האמצעים כדי למנוע את העבירה.
לרמזור. לפי תקנה 22(ב), אותות הרמזור עדיפים על תמרור זכות קדימה, למעט כשהרמזור מהבהב בצהוב.
בתיקים שנדונו בבית המשפט לתעבורה ומופיעים בספרות, נגזרו בדרך כלל קנסות של מאות שקלים ועד כ-3,000 ש"ח, לעיתים לצד פסילה על תנאי של חודש עד שלושה חודשים. פסילה בפועל הוטלה במקרים בודדים.
זו אינה הגנה כשלעצמה, משום שמדובר באחריות קפידה. ההגנה האפשרית היא להוכיח שפעלת ללא רשלנות ונקטת את כל האמצעים למניעת העבירה – ובית המשפט יבחן זאת לפי הנסיבות.
איסורי עצירה וחניה נקבעים הן בתמרורים והן ישירות בתקנות – ראו עצירה וחניה במקום אסור.
חץ המסומן בנתיב הוא "סימון" שגם הוא מחייב – ובפסיקה נקבע, למשל, שחץ "ישר בלבד" אוסר פניית פרסה. ראו פניית פרסה.
סיכום
חובת הציות לתמרורים היא חובה מחמירה: התביעה צריכה להוכיח רק שלא צייתת. אבל יש לה שני גבולות – תמרור שהוצב שלא כדין, והוכחה שפעלת ללא רשלנות ונקטת את כל האמצעים. בשני המקרים הנטל עליך, ולכן ההגנה מתחילה באיסוף ראיות מוקדם.
קיבלתם דוח או הזמנה לדין על אי-ציות לתמרור או לרמזור? משרד עורך דין תעבורה אוראל שטרית בוחן את הדוח ואת חוקיות התמרור, ומייצג בבית המשפט לתעבורה. לייעוץ ראשוני: 052-8844323.
