נישול מירושה של ילד או של יורש אחר אפשרי, אבל רק בדרך אחת: צוואה תקפה. בהיעדר צוואה, העזבון מתחלק לפי סדרי הירושה שבחוק הירושה, התשכ"ה-1965, וילדי המוריש הם יורשים על-פי דין. מי שרוצה שילד מסוים לא יירש, או שיירש פחות מאחיו, צריך לקבוע זאת בצוואה.
במשרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, בעל מעל 10 שנות ניסיון, אנו מסייעים ללקוחות לערוך צוואות עם חלוקה לא שוויונית בצורה ברורה ומדויקת. במאמר זה נסביר מהו חופש הציווי, למה נישול חייב להיעשות בצוואה, מה גבולותיו ומה כדאי להקפיד עליו.
חופש הציווי – הכלל הבסיסי
החופש לצוות הוא עיקרון יסוד בדיני הצוואות. המצווה רשאי לקבוע מי יירש את רכושו ובאילו חלקים, ורשאי לשנות את צוואתו או לבטל אותה מתי שירצה, עד יומו האחרון. סעיף 27 לחוק הירושה מגן על החופש הזה: התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה אין לה תוקף, והוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה.
מטרת דיני הצוואות היא להגשים את רצונו של המצווה. אין חובה בדין לנמק בצוואה מדוע המצווה בחר להעדיף יורש אחד על פני אחר, או מדוע הדיר יורש על-פי דין.
נישול חייב להיעשות בצוואה
לפי חוק הירושה, הירושה היא על-פי דין, אלא אם קיימת צוואה כדין. לכן מצווה המעוניין לשלול זכות מיורש על-פי דין חייב לעשות צוואה. לדוגמה, בן הוא יורש על-פי דין של אביו. אב שאינו רוצה שבנו יירש צריך לערוך צוואה שבה הוא מוריש את נכסיו, למשל, לבתו.
הבטחה בעל-פה, מכתב או הסכם בין בני המשפחה אינם תחליף לצוואה. לפי סעיף 8 לחוק הירושה, הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
נקודה נוספת שחשוב להכיר: אם הצוואה מתייחסת רק לחלק מהנכסים, הנכסים שאין לגביהם הוראה בת-תוקף יחולקו לפי הירושה על-פי דין. לכן צוואה שנועדה לנשל יורש צריכה להתייחס לכל הרכוש.
גבולות חופש הציווי
החופש לצוות אינו בלתי מוגבל. חוק הירושה כולל הוראות שמגבילות את המצווה, ושתיים מהן חשובות במיוחד בהקשר של נישול.
מזונות מן העזבון
חוק הירושה מקנה לבני משפחה קרובים של המוריש, ובהם בן הזוג, הילדים וההורים, זכות לתבוע מזונות מן העזבון כשהם נזקקים להם. הזכות קיימת בין שהירושה היא על-פי דין ובין שהיא על-פי צוואה, והוראת צוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות – בטלה. לגבי ילדים, הזכות היא ככלל עד גיל 18. בית המשפט בוחן את הנזקקות לפי השיקולים שקובע החוק.
הוראה בלתי חוקית או בלתי מוסרית
לפי סעיף 34 לחוק הירושה, הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי – בטלה. הפסיקה מחילה זאת גם על הוראה הנוגדת את תקנת הציבור. הבטלות חלה על ההוראה הנגועה בלבד, ושאר ההוראות נשארות בתוקף, אלא אם כל הצוואה נגועה.
ילד מנושל – מה הוא יכול לעשות?
ילד שנושל אינו זוכה בעזבון מכוח הצוואה. הוא יכול להגיש התנגדות לקיום הצוואה אם יש עילה מוכרת לפסול אותה – למשל חוסר כשרות של המצווה, השפעה בלתי הוגנת או פגם בצורת הצוואה. אם התקיימו התנאים שבחוק, ייתכן שיוכל גם לתבוע מזונות מן העזבון. הנישול עצמו אינו עילה לפסילת הצוואה.
מה חשוב בעריכת צוואה שמנשלת יורש
- עריכת הצוואה באחת הצורות שקובע החוק, בהקפדה על כל הדרישות.
- התייחסות לכל הרכוש, כדי שלא יישארו נכסים שיחולקו לפי הדין.
- הרחקת הנהנים מתהליך עריכת הצוואה.
- ניסוח ברור, שאינו משאיר מקום לספק לגבי זהות היורשים וחלקיהם.
האם נישול מעיד על השפעה בלתי הוגנת?
כל צוואה שאינה משחזרת את החלוקה שבחוק מנשלת, באופן מלא או חלקי, חלק מהיורשים על-פי דין. לכן הפסיקה קובעת שעצם הנישול אינו ראיה להשפעה בלתי הוגנת. עם זאת, לעובדות שברקע הנישול עשויה להיות משמעות: בית המשפט יבחן אם היו למצווה סיבות לנשל את מי שנישל, או לגרוע מחלקו.
מבחן ההיגיון של הצוואה
כשנטען שצוואה אינה משקפת את רצון המצווה, בית המשפט עשוי לבחון אם היא הגיונית – לא לפי השקפתו של בית המשפט, אלא לפי ההיגיון של המצווה עצמו. במקרה אחד נראה היה שהצוואה מנשלת בת, אבל בית המשפט מצא שהיא הגיונית: הבת כבר קיבלה מחצית מדירת המגורים מכוח צוואת אמה, והאב ביקש לאזן בינה לבין אחיה כשהוריש לבן את המחצית השנייה.
נישול שנבע מטעות
לפי סעיף 30(ב) לחוק, הוראה שנעשתה מחמת טעות ניתנת לתיקון אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בלעדיה. דוגמה מוכרת היא טעות במניע: אב שלא הוריש לבנו משום שסבר שהבן אינו בחיים. אם יוכח שהבן חי ושהאב היה מוריש לו כמו לשאר ילדיו, ניתן לתקן את הצוואה. מי שטוען לטעות צריך להוכיח גם קשר סיבתי בין הטעות לבין הוראת הצוואה.
כדאי לקבוע זוכה חלופי
כשזוכה על-פי צוואה נפטר לפני המצווה ואין לו צאצאים, ההוראה לטובתו מתבטלת. כשהמצווה נישל את יורשיו על-פי דין, תוצאה כזו עלולה להחזיר את החלק אליהם – בניגוד לרצונו. הפסיקה מתמודדת עם מצבים כאלה לפי אומד דעתו של המצווה, אבל הדרך הבטוחה היא לקבוע בצוואה זוכה חלופי, כפי שמאפשר סעיף 41 לחוק.
טבלת השוואה: ירושה על-פי דין מול צוואה שמנשלת יורש
| נושא | בלי צוואה (ירושה על-פי דין) | עם צוואה שמנשלת יורש |
|---|---|---|
| מי יורש | היורשים לפי סדרי הירושה שבחוק, ובהם הילדים | מי שהמצווה קבע בצוואה |
| מעמד הילד המנושל | יורש על-פי דין | אינו זוכה בעזבון מכוח הצוואה |
| חובת נימוק | לא רלוונטי | אין חובה בדין לנמק |
| מזונות מן העזבון | זכות לזכאים שנזקקים לכך | נשמרת – הוראה השוללת אותה בטלה |
שאלות ותשובות נפוצות
כן. מכוח חופש הציווי, המצווה רשאי לקבוע מי יירש ובאילו חלקים, ובלבד שהדבר נעשה בצוואה תקפה.
לא. בלי צוואה חלה ירושה על-פי דין, והילד יורש. גם הבטחה בעל-פה או הסכם בין בני המשפחה אינם מחליפים צוואה.
לא. אין חובה בדין לציין בצוואה מדוע המצווה בחר להדיר יורש על-פי דין.
אם התקיימו התנאים שבחוק, למשל ילד קטין שנזקק למזונות – כן. הוראת צוואה השוללת זכות למזונות בטלה.
לא. כדי לפסול צוואה צריך להוכיח עילה מוכרת בחוק, כמו חוסר כשרות או השפעה בלתי הוגנת.
לא. נישול אינו ראיה להשפעה בלתי הוגנת, אף שבית המשפט עשוי לבחון את הנסיבות שברקעו.
אם יוכח שהנישול נבע מטעות, ואפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בלעדיה, בית המשפט רשאי לתקן את הצוואה.
סיכום
חופש הציווי מאפשר להוריש באופן לא שוויוני ואף לנשל יורש, אבל רק באמצעות צוואה תקפה שמתייחסת לכל הרכוש. החופש הזה כפוף לגבולות שבחוק, ובראשם הזכות למזונות מן העזבון.
מעוניינים לקבוע חלוקה שונה מזו שבחוק? צרו קשר עם משרד עו"ד ונוטריון אוראל שטרית באשדוד, ונערוך יחד צוואה ברורה שמבטאת את רצונכם.
