שימוש בטלפון בזמן נהיגה הוא אחת העבירות הנאכפות ביותר.
האיסור עצמו פשוט – אסור לאחוז בטלפון כשהרכב בתנועה – אבל המחלוקות בבית המשפט מתמקדות בשאלות עובדתיות:
מה בדיוק ראה השוטר, כמה זמן, ומה נחשב "שימוש".
במאמר נסביר את נוסח תקנה 28, את ההגדרות של "דיבורית" ו"טלפון", ואת הכללים שקבעה הפסיקה להרשעה ולזיכוי.
תקנה 28 – חובת אחיזה בהגה ואיסור שימוש בטלפון
- 28(א): נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה. מותר להסיר יד אחת רק אם צריך לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
- 28(ב)(1): בעת שהרכב בתנועה הנוהג לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם אלא באמצעות דיבורית; ולא ישלח או יקרא מסרון.
- "דיבורית": התקן המאפשר שימוש בטלפון בלי לאחוז בו – ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון מונח ברכב באופן יציב שמונע את נפילתו.
- "טלפון": מכשיר המיועד לתקשורת שיש בו לחצנים לחיוג.
מה נחשב "שימוש" בטלפון
לפי הפסיקה, האיסור בתקנה 28(ב) הוא לשוחח בטלפון ללא דיבורית, ונהג שמפר אותו עובר עבירה גם אם הוא מחזיק בהגה בשתי ידיו.
במקביל, כל החזקה של הטלפון ביד בזמן נהיגה – לכל פעולה שהיא – היא שימוש אסור, משום ששתי הידיים צריכות להיות על ההגה.
- אוזנייה בחוט: נהג שאחז בטלפון המחובר לאוזנייה וביצע פעולות לפתיחת שיחה או לסיומה – עשה שימוש אסור (עניין פישלזון).
- מכשיר קשר: מכשיר קשר כמו "מירס" נחשב "טלפון" לצורך התקנה (רע"פ 4133/99 צימרינג). שיחה כזו אינה "הבטחת פעולתו התקינה של הרכב", גם אם תוכנה נוגע לרכב.
- טלפון במעמד: טענה שהטלפון היה על מעמד בזמן ניווט נדחתה כשסרטון מצלמת הגוף של השוטר הראה את המעמד ריק (עניין פרידלר).
- טלפון בקסדת אופנוע: הפסיקה חלוקה. בעניין דהן נקבע שטלפון בתוך הקסדה הוא שימוש אסור גם בלי שיחה; מנגד, בעניין אסולין ובעניין כספי זוכו רוכבים שהחזיקו את הכידון בשתי ידיים ולא ביצעו פעולה פיזית במכשיר.
הסרת הידיים מההגה בנסיבות אחרות עשויה להיחשב נהיגה ללא תשומת לב – ראו חובתו של עובר דרך.
נטל ההוכחה – מה התביעה צריכה להראות
על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר שהנאשם אחז בטלפון בזמן הנהיגה וביצע בו פעולה שלא באמצעות דיבורית.
בית המשפט צריך להשתכנע שלשוטר היה די זמן ושדה ראייה ברור כדי להבחין בעבירה בוודאות, וכל ספק או סיכוי לטעות פועלים לטובת הנאשם.
אפשר להרשיע על סמך עדות השוטר לבדה כשאין בה סתירות או תמיהות;
בתי המשפט נעזרים גם בתגובה הספונטנית של הנהג בעת רישום הדוח ובעדותו (עניין חדיו). שאלות דומות של קשר עין ושדה ראייה עולות גם בדוחות על חגורת בטיחות.
מנגד, בעניין מורדון (תת"ע ב"ש 9368-09) זוכה נהג מחמת הספק, משום שהשוטר איבד קשר עין רציף עם הרכב והיה לו רק שבריר שנייה להבחין בשימוש.
פלט שיחות כראיה
בעניין הוכפלד זוכה נהג שטען ששכח את הטלפון בבית והציג פלט שיחות שלפיו לא בוצעו שיחות בשעה שבדוח.
זאת בעוד בתי משפט אחרים קבעו שפלט שיחות אינו מוכיח שלא היה שימוש:
האיסור הוא על אחיזה ושימוש ולא רק על שיחה, הפלט אינו כולל שיחות נכנסות, ולאנשים רבים יש יותר מקו אחד (עניין גרוס; עניין חסן).
הענישה
מהתיקים שבספרות עולה שבבית המשפט לתעבורה נגזרו על עבירה לפי תקנה 28(ב) קנסות של כ-1,500 ש"ח, לצד פסילה על תנאי של חודש עד חודשיים – אצל נהגים עם עשרות הרשעות קודמות.
על השלכות הצבירה של נקודות ראו שיטת הניקוד בעבירות תעבורה, ועל האפשרויות כשמקבלים דוח – דוח תנועה.
למה המחוקק אסר שיחה בלי דיבורית
הסיפא של תקנה 28(ב) מנוסחת "שטר ושוברו בצדו":
היא מתירה להשתמש בטלפון כשהרכב בתנועה – אבל רק באמצעות דיבורית, ומכאן שכל שימוש אחר אסור.
מתקין התקנות סבר ששיחה בטלפון מפחיתה מעצם טבעה את ערנות הנהג, ושאם אי אפשר למנוע אותה כליל – יש לצמצם לפחות את הפעולות הפיזיות שהנהג עושה בידיו, לצורך הדיבור ולצורך השמיעה.
בספרות נדחתה ההשוואה בין שיחה בטלפון להאזנה לרדיו:
האזנה לרדיו פסיבית, ואילו שיחה מחייבת להתרכז במה שנאמר ולחשוב על תשובה – דריכות שבאה על חשבון תשומת הלב לכביש.
עדיין, גם שימוש בדיבורית אינו מונע לגמרי פעולות ביד, כמו חיוג או לחיצה לקבלת שיחה.
אחיזה – אסורה גם כשיש דיבורית
ניתוח לשון התקנה מלמד שהשימוש בטלפון אסור אלא באמצעות דיבורית, ואילו האחיזה בטלפון אסורה באופן מוחלט – גם כשבזמן האחיזה נעשה שימוש בדיבורית.
החיזוק לכך בתקנה 28(ב)(2):
כשהדיבורית מותקנת בטלפון עצמו ("ספיקר"), השימוש מותר רק אם הטלפון מונח ברכב באופן יציב שמונע את נפילתו (ת"ת ת"א 35800/09 ידין).
- גם לשבריר שנייה: בעניין אורטל יהודה (ע"פ (מחוזי ת"א) 70471/08) נקבע שהסרת היד מההגה כדי לאחוז בטלפון ולהרים אותו – ולו לשבריר שנייה – היא עבירה לפי תקנה 28(א).
- טלפון בין הכתף לראש: ברע"פ 4534/99 זינגר טען נהג שהחזיק את ההגה בשתי ידיו, והטלפון היה תפוס בין כתפו לראשו המוטה. השופטת שטרסברג-כהן כינתה את הטענה "מתחכמת קמעה": המכשיר אינו מגיע לכתף ואינו מוסר ממנה בלי שימוש ביד, ושתי הסיטואציות מסוכנות לפחות באותה מידה – ולכן התקנה אוסרת את שתיהן.
- מכשיר "מירס": בית הדין הצבאי לערעורים קבע שמכשיר קשר מסוג "מירס" הוא "טלפון" לצורך התקנה, ובקשת רשות ערעור לעליון נדחתה.
עוד על הוכחת העבירה
במצב ראייה תוך כדי נסיעה, לשוטר יש לרוב קשר עין קצר וזמן קצר מאוד להבחין במדויק.
המצב שונה כששוטר נסע במקביל לרכב, השווה את מהירותו והיו לו שניות ארוכות להבחין בבירור.
עניין אלכמלאת – שני טלפונים ואוזנייה
נהגת טענה ששוחחה באמצעות אוזנייה, ושהשוטר טעה בגלל המטפחת שחבשה לראשה.
הנהגת הוכיחה שיש לה שני טלפונים – שחור וכסוף – והשוטר התקשה לומר איזה מהם ראה צמוד לאוזנה.
כשבית המשפט ביקש ממנה, באופן ספונטני, להציג את הטלפונים, לשניהם הייתה מחוברת אוזנייה.
אף שבית המשפט האמין לשוטר, הנאשמת זוכתה מחמת הספק (תת"ע ב"ש 8480-09).
איזה נוסח חל
תקנה 28 שונתה כמה פעמים לאורך השנים – למשל בתיקון שנכנס לתוקף ב-20.3.2008 – ועבירות נדונות לפי הנוסח שהיה בתוקף בעת ביצוען (עניין מדמון).
בפועל, ההגנה בתיקי טלפון נבנית לרוב סביב שאלות עובדתיות: היכן עמד השוטר, כמה זמן הבחין ברכב, האם תיאר את המכשיר ואת היד שבה הוחזק, ומה מראות ראיות חיצוניות – כמו מצלמת גוף, תמונות או מכשירים נוספים.
טבלת סיכום: טלפון נייד בנהיגה
| נושא | מה נקבע | המקור |
|---|---|---|
| אחיזה בהגה | שתי ידיים; יד אחת רק לפעולת הרכב או לכללי התנועה | תקנה 28(א) |
| שימוש בטלפון | אסור לאחוז או להשתמש בלי דיבורית; אסור לשלוח או לקרוא מסרון | תקנה 28(ב)(1) |
| שתי ידיים על ההגה | שיחה ללא דיבורית אסורה גם אז | פסיקה |
| מכשיר קשר | נחשב "טלפון" | רע"פ 4133/99 צימרינג |
| הוכחת העבירה | שדה ראייה ברור וזמן הבחנה מספיק; ספק לטובת הנאשם | עניין מורדון – זיכוי |
| פלט שיחות | ראיה אפשרית אך לא מכרעת | הוכפלד – זיכוי; גרוס, חסן – הרשעה |
שאלות ותשובות נפוצות
בזמן שהרכב בתנועה אסור לנהג לאחוז בטלפון קבוע או נייד, ואסור להשתמש בו אלא באמצעות דיבורית. אסור גם לשלוח או לקרוא מסרון.
התקן שמאפשר להשתמש בטלפון בלי לאחוז בו. אם ההתקן נמצא בטלפון עצמו, הטלפון צריך להיות מונח ברכב באופן יציב שמונע את נפילתו.
האיסור הוא לשוחח ללא דיבורית, ונהג שמפר אותו עובר עבירה גם אם הוא מחזיק בהגה בשתי ידיו. לגבי טלפון שהוטמן בקסדת אופנוע, הפסיקה חלוקה: יש מקרים שבהם הורשעו רוכבים ויש מקרים שבהם זוכו.
כן, כשאין בעדות סתירות או תמיהות. אבל על התביעה להוכיח שלשוטר היה די זמן ושדה ראייה ברור כדי להבחין בעבירה בוודאות, וכל ספק פועל לטובת הנאשם.
לפעמים. נהג אחד זוכה אחרי שהציג פלט שלא הייתה שיחה בשעה הרלוונטית. אבל בתי משפט אחרים קבעו שהאיסור הוא על אחיזה ושימוש – לא רק שיחה – ושפלט של קו אחד לא שולל שימוש בקו אחר.
מהתיקים שבספרות שנדונו בבית המשפט לתעבורה עולים קנסות של כ-1,500 ש"ח ופסילה על תנאי של חודש עד חודשיים, אצל נהגים עם עבר תעבורתי.
סיכום
האיסור על שימוש בטלפון בנהיגה רחב: הוא כולל כל אחיזה במכשיר, שליחה וקריאה של מסרונים ושיחה ללא דיבורית. אבל הוא חייב להיות מוכח – ובתיקים האלה השאלה המכרעת היא לרוב מה השוטר באמת יכול היה לראות. דוח שנרשם אחרי הבחנה של שבריר שנייה, בלי קשר עין רציף, הוא דוח שאפשר להתמודד איתו.
קיבלתם דוח על שימוש בטלפון בזמן נהיגה? משרד עורך דין תעבורה אוראל שטרית בוחן את נסיבות הרישום ואת הראיות, ומייצג בבית המשפט לתעבורה. לייעוץ ראשוני: 052-8844323.
