עבירת הנהיגה בשכרות נשענת במידה רבה על חזקות: קביעות בחוק שלפיהן, כשמתקיימים תנאים מסוימים, רואים את הנהג כשיכור – בלי שהתביעה צריכה להוכיח שהיה מושפע בפועל מהאלכוהול.
החזקות מקלות מאוד על התביעה, אבל יש להן תנאים וגבולות, ובחינה מדוקדקת שלהם היא לא פעם הבסיס להגנה.
במאמר זה נסביר את שלוש החזקות המרכזיות – חזקת ריכוז האלכוהול, חזקת שלוש השעות וחזקת הסירוב – ואת הדרכים לתקוף אותן.
בקצרה: חזקות השכרות
- חזקת הריכוז: מי שבגופו נמצא אלכוהול מעל הריכוז שנקבע רואים אותו כשיכור, בלי צורך להוכיח השפעה.
- חזקת שלוש השעות: חזקה שהריכוז שנמדד היה בגוף הנהג בשלוש השעות שלפני נטילת הדגימה.
- חזקת הסירוב: מי שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר – רואים אותו כמי שנהג בשכרות (סעיף 64ד).
- התביעה צריכה להוכיח שהתקיימו תנאי החזקה, והפסיקה מכירה באפשרות לסתור את החזקות במקרים מסוימים.
חזקת ריכוז האלכוהול
לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה ותקנות התעבורה, נהג נחשב שיכור אם בגופו אלכוהול בריכוז שעולה על המידה שנקבעה: 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף בבדיקת נשיפה, או 50 מיליגרם ב-100 מיליליטר דם בבדיקת דם.
בפועל המשטרה אוכפת בבדיקות נשיפה מ-290 מיקרוגרם ומעלה. לנהג חדש, לנהג שטרם מלאו לו 24, לנהג ברכב מסחרי כבד ולנהג ברכב ציבורי חל רף נמוך בהרבה – 50 מיקרוגרם בנשיפה.
על התשתית המשפטית של הבדיקות, ראו בדיקת שכרות, הלכת לוין ותיקון 72.
מתי התוצאה עצמה עומדת במחלוקת
חזקת הריכוז נשענת על תוצאה מדויקת של מכשיר הינשוף.
לפי הפסיקה (פרשת עוזרי), הינשוף הוא מכשיר אמין ונהנה מחזקת אמינות – אבל זו חזקה הניתנת לסתירה, ונטל ההוכחה נשאר על התביעה.
כמה נקודות שבהן נבחנת התוצאה:
- כיול: כשהנאשם כופר בתקינות המכשיר, לא די בבדיקת האימות היומית, והתביעה צריכה להגיש תעודה על בדיקת הכיול החצי-שנתית.
- פייה: החלפת פייה היא חלק מנוהל הבדיקה, ובתי משפט זיכו נאשמים כשנותר ספק אם הוחלפה.
- המתנה לפני הבדיקה: המתנה של 15 דקות נדרשת רק אם הנבדק שתה, הקיא או עישן זמן קצר לפני הבדיקה.
חזקת שלוש השעות
העבירה היא נהיגה בשכרות, ולכן הנתון הרלוונטי הוא ריכוז האלכוהול בזמן הנהיגה, לא בזמן הבדיקה.
כדי לגשר על הפער, החוק קובע חזקה שהריכוז שנמדד היה בגוף הנהג בשלוש השעות שקדמו לנטילת הדגימה, כל עוד לא הוכח אחרת.
למשל, אם הדגימה נלקחה ב-23:00, החזקה חלה מ-20:00.
- מעל שלוש שעות: אם בין הנהיגה לבין נטילת הדגימה חלפו יותר משלוש שעות, החזקה לא חלה, והתביעה צריכה להוכיח מעבר לספק סביר את ריכוז האלכוהול בזמן הנהיגה – בדרך כלל בחוות דעת מומחה.
- שלב הספיגה: בעניין סנפירי (ת"ת 9817/07) זוכה נהג שנמדדו אצלו 290 מיקרוגרם, אחרי ששתה על קיבה ריקה סמוך לנהיגה ונבדק כחצי שעה אחר כך. בית המשפט קבע שבתוצאות גבוליות, ייתכן שבזמן הנהיגה עצמה הריכוז היה מתחת לרף, כי האלכוהול עוד היה בשלב הספיגה.
- בדיקה פרטית: בדיקת דם פרטית שנעשית שעות אחרי הנהיגה בדרך כלל אינה מסייעת, כי היא לא משקפת את הריכוז בזמן הנהיגה. לכן סתירת החזקה בדרך זו אינה מעשית ברוב המקרים.
בפועל, השאלה מתי הסתיימה הנהיגה אינה תמיד פשוטה – למשל כשהנהג נמצא ליד רכב חונה, או כשחלף זמן בין התאונה לבין הגעת השוטרים.
לכן חשוב לבחון את הדוחות, את שעות האירוע שתועדו ואת עדויות הנוכחים, כי הן קובעות אם החזקה חלה בכלל.
חזקת הסירוב
בתיקון 72 (2005) נוסף סעיף 64ד לפקודה:
נהג שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר – "יראו אותו כמי שעבר עבירה" של נהיגה בשכרות. זו לא רק עבירה עצמאית של סירוב, אלא חזקה שלפיה הנהג נחשב שיכור.
התנאים לקיום החזקה
- השוטר חייב לבקש את הסכמת הנבדק לבדיקה.
- השוטר חייב להסביר את המשמעות המשפטית של הסירוב.
- בבדיקת דם – בעל מקצוע רפואי צריך לברר לפני הנטילה שהיא אינה עלולה לפגוע בבריאות הנבדק. החזקה לא חלה כשדגימת דם לא ניטלה בגלל חשש לבריאותו (סעיף 64ד(ג)).
הנטל להוכיח שהתנאים התקיימו – ושהנהג אכן סירב – מוטל על התביעה. כשל בהסבר על משמעות הסירוב, למשל, עלול למנוע את הקמת החזקה.
מה נחשב סירוב
הסירוב אינו חייב להיות מפורש.
לפי הפסיקה, נשיפה בכמות שאינה מספקת, שבגללה המכשיר לא הפיק תוצאה, כמוה כסירוב.
גם נהג שסירב לבדיקת ינשוף וביקש במקומה בדיקת דם נחשב מסרב, כי הבחירה בסוג הבדיקה נתונה לשוטר.
מנגד, סירוב לבדיקת "נשיפון" – אמצעי סינון ראשוני – אינו מקים את החזקה.
האם אפשר לסתור את חזקת הסירוב?
לשון הסעיף ("יראו אותו") מנוסחת כחזקה חלוטה, אבל הפסיקה נחלקה, וניתוח הפסיקה מראה שבפועל היא מפורשת כחזקה הניתנת לסתירה.
עם זאת, המקרים שבהם החזקה נסתרה הם חריגים ונדירים.
הדוגמה המובהקת היא טעמים רפואיים:
נהג שחולה במחלת ריאות שאינה מאפשרת לו לבצע בדיקת נשיפה, ובידו תיעוד רפואי מספק. להרחבה, ראו סירוב לבדיקת שכרות.
סדר הבדיקות בשטח וחשיבותו לחזקות
החזקות קמות רק כשהבדיקה – או הדרישה להיבדק – נעשתה לפי החוק. לכן חשוב להבין מה שוטר רשאי לדרוש ומתי:
- נשיפון: אמצעי סינון ראשוני שנותן אינדיקציה בלבד. תוצאתו אינה מקימה את חזקת הריכוז, וסירוב לו אינו מקים את חזקת הסירוב.
- ינשוף: שוטר רשאי לדרוש בדיקת נשיפה במכשיר המאושר גם ללא חשד סביר שנעברה עבירה (סעיף 64ב).
- דם ושתן: רק כשיש חשד סביר שהנהג שיכור, או כשהיה מעורב בתאונת דרכים.
מכאן שבכל תיק יש לבחון לא רק את התוצאה, אלא גם את הדרך אליה: איזו בדיקה נדרשה, על סמך מה, ומה נאמר לנהג. דרישה לבדיקת דם בלי חשד סביר ובלי מעורבות בתאונה, למשל, אינה עומדת בתנאי סעיף 64ב – ויש לבחון את השלכתה על החזקה.
מלווה של נהג חדש ומורה נהיגה
החוק מאפשר לדרוש דגימה גם מ"ממונה על הרכב" – מורה נהיגה בזמן שהתלמיד נוהג, ומלווה שיושב לצד נהג חדש. אבל אצלם הסירוב אינו מקים חזקת שכרות במובן המלא: ממונה על הרכב שסירב צפוי לקנס בלבד (סעיף 64ד(ב)).
כשהחזקה לא הוכחה: שכרות מול השפעת משקאות משכרים
גם כשהתביעה לא הצליחה להקים חזקת שכרות, הנהג אינו בהכרח יוצא זכאי.
השכרות ניתנת להוכחה גם בראיות ישירות ונסיבתיות – כמו בדיקת מאפיינים והתרשמות השוטר – אם כי בתי המשפט נוהגים במשנה זהירות כשההרשעה נשענת על התרשמות סובייקטיבית בלבד.
בנוסף קיימת עבירה נפרדת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים (תקנה 26(2) לתקנות התעבורה), שפסילת המינימום בה היא שלושה חודשים – לעומת שנתיים בנהיגה בשכרות.
ההבחנה בין שתי העבירות משמעותית מאוד לתוצאת התיק. לעונשים בשכרות, ראו ענישה על נהיגה בשכרות.
איך תוקפים חזקת שכרות?
- בדיקת תנאי החזקה: האם הדרישה, ההסבר והתיעוד נעשו כנדרש? כשהתביעה לא הוכיחה את התנאים, החזקה לא קמה.
- בדיקת לוח הזמנים: מתי הסתיימה הנהיגה ומתי ניטלה הדגימה? מעבר לשלוש שעות, הנטל חוזר לתביעה.
- בדיקת המכשיר והנוהל: תעודת הכיול, החלפת הפייה ונסיבות הבדיקה.
- תוצאות גבוליות: בתוצאה קרובה לרף, נסיבות השתייה ושלב הספיגה עשויים להקים ספק.
- טעמים רפואיים: בסירוב – מחלה מתועדת שמנעה את הבדיקה.
שאלות ותשובות נפוצות
קביעה בחוק שלפיה, כשנמצא בגוף הנהג אלכוהול מעל הריכוז שנקבע או כשסירב להיבדק, רואים אותו כשיכור – בלי צורך להוכיח שהיה מושפע בפועל.
240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף, או 50 מיליגרם ב-100 מיליליטר דם. המשטרה אוכפת בבדיקות נשיפה מ-290 מיקרוגרם. לנהג חדש או צעיר ולנהגים מקצועיים חל רף של 50 מיקרוגרם בנשיפה.
חזקה שהריכוז שנמדד היה בגוף הנהג בשלוש השעות שקדמו לנטילת הדגימה. אם חלפו יותר משלוש שעות מהנהיגה, החזקה לא חלה.
לפי סעיף 64ד, מי שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר רואים אותו כמי שנהג בשכרות – בתנאי שהשוטר ביקש את הסכמתו והסביר את משמעות הסירוב.
הפסיקה מפרשת אותה כניתנת לסתירה, אבל רק במקרים חריגים – למשל כשמחלה מתועדת מנעה מהנהג לבצע בדיקת נשיפה.
לא. הנשיפון הוא אמצעי סינון ראשוני בלבד. חזקת הריכוז מבוססת על בדיקה במכשיר המאושר – הינשוף – או על בדיקת דם.
ברוב המקרים לא, כי בדיקה שנעשית שעות אחרי הנהיגה אינה משקפת את הריכוז בזמן הנהיגה.
כן, על סמך ראיות ישירות ונסיבתיות כמו בדיקת מאפיינים והתרשמות השוטר, אם כי בתי המשפט זהירים כשהראיות סובייקטיביות בלבד.
חזקת שלוש השעות לא חלה, והתביעה צריכה להוכיח מעבר לספק סביר מה היה ריכוז האלכוהול בזמן הנהיגה – בדרך כלל באמצעות חוות דעת של מומחה.
סיכום
חזקות השכרות מעבירות חלק מהנטל לכתפי הנהג, אבל הן אינן אוטומטיות. התביעה צריכה להוכיח את תנאיהן, יש להן גבולות בזמן, ובמקרים מתאימים ניתן לסתור אותן. בחינה של כל שלב – מהדרישה בשטח ועד שעת נטילת הדגימה – יכולה לשנות את תוצאת התיק.
הואשמתם בנהיגה בשכרות על בסיס בדיקה או סירוב? משרד עורך דין תעבורה אוראל שטרית בוחן את חומר הראיות, את לוח הזמנים ואת תנאי החזקה, ומייצג בבית המשפט לתעבורה. לייעוץ ראשוני: 052-8844323
