תקנה 21 לתקנות התעבורה היא נקודת המוצא של דיני התנועה: היא קובעת שכל עובר דרך – נהג, רוכב או הולך רגל – חייב להתנהג בזהירות.
בגלל ניסוחה הרחב, היא משמשת גם כאישום עצמאי במקרים שאין להם תקנה ספציפית, וגם כסעיף שאליו מתקנים כתבי אישום במסגרת הסדרי טיעון.
במאמר נפרט את סעיפי התקנה, נראה כיצד בתי המשפט מיישמים כל אחד מהם, ומה הענישה הנוהגת.
נוסח תקנה 21
- 21(א): כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.
- 21(ב): כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא – (1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; (2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא ייתן מקום לגרום נזק כאמור; (3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה; (4) יסכן חיי אדם.
- 21(ג): לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת, בהתחשב בכל הנסיבות – ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך, בכל עצם הנמצא על הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.
כיצד בתי המשפט מיישמים את התקנה
חובת הזהירות הכללית – 21(א)
תקנה 21(א) מופיעה פעמים רבות בכתבי אישום מתוקנים. בספרות מתוארים מקרים שבהם כתב האישום תוקן לקולא, לעיתים בשל ליקויים ראייתיים, והנאשם הודה בעבירה של התנהגות בחוסר זהירות ונגזר עליו קנס – מ-50 ש"ח ועד 1,000 ש"ח (למשל עניין צפורי, שבו נקבע קנס של 50 ש"ח בשל ליקויים ראייתיים, ועניין סאבא).
על הדרך להגיע לתוצאה כזו ראו הסדר טיעון בעבירות תעבורה.
קיפוח זכותו של אחר – 21(ב)(1)
בעניין רוזין-צ'יגרינסקי (תת"ע ת"א 5921-01-21) הורשעה נהגת שנסעה בנתיב המיועד לפנייה ימינה בלבד, חלפה על פני עומס תנועה משמאל וסטתה שמאלה לנתיב המורה ישר – והכול על סמך עדות השוטר ועדותה שלה. על העבירה הספציפית ראו סטייה מנתיב נסיעה.
גרימת נזק – 21(ב)(2)
כשהעבירה גרמה לתאונה, נשאלת שאלת הקשר הסיבתי.
הפסיקה קבעה שהתערבות של גורם זר, כולל רשלנות של הנפגע עצמו, אינה פוטרת כשלעצמה את הנהג;
השאלה היא אם התנהגות הגורם המתערב הייתה בגדר הצפיות הסבירה (ע"פ 402/75 אלגביש).
גם רשלנות חמורה של הנפגע אינה מנתקת אוטומטית את הקשר הסיבתי (רע"פ 7468/07 לוקשינסקי).
ראו גם תאונת דרכים עם נזק ותאונת דרכים עם נפגעים.
הפרעה לתנועה – 21(ב)(3)
כאן נדרשות ראיות מפורטות. בעניין גבריאל לוי (תת"ע אש' 2619-08-10) זוכה הנאשם מחמת הספק משום שדוח השוטר היה לאקוני:
לא תואר מצב התנועה, לא צוין אם הנאשם אותת ולא הוסבר מדוע לא נעצר גם הרכב שנסע אחריו.
גם בעניין גואטה (תת"ע נצ' 196-11-08) נקבע שהתביעה לא הוכיחה הפרעה או עיכוב של התנועה.
קלות ראש וחוסר תשומת לב – 21(ג)
נקבע שנהיגה כששתי הידיים אינן על ההגה, ולו לשניות, כשהמושב מוטה לאחור, מבטאת חוסר תשומת לב (עניין גור-אריה).
נהג שחצה צומת באלכסון באור אדום הורשע (עניין אביגדור), וכך גם נהגת שלא שמרה מרחק בלימה בעומס תנועה (רע"פ 1149/16 עם שלם).
על חובת הריווח ראו אי-שמירת מרחק. מנגד, נהגים זוכו כשהראיות לא תמכו בגרסת התביעה – למשל כשצילום מיקום הרכבים והשברים סתר את גרסת הנהגת המעורבת (עניין הקעמירה), או כשהשוטר לא ראה בפועל את מה שנרשם בדוח (עניין גביטוב). גם נסיעה לאחור בלי אמצעי זהירות מתאימים עלולה להיחשב הפרה של חובת הזהירות – ראו נסיעה אחורנית.
תקנה 21 משתלבת לרוב עם תקנות ספציפיות – למשל ציות לתמרורים. כשהתאונה הסתיימה במוות, נבחנת עבירה חמורה בהרבה – ראו גרימת מוות בנהיגה רשלנית.
קיפוח זכות – לא כל השתלבות בנתיב עמוס היא עבירה
תקנה 21(ב)(1) אוסרת לקפח את זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא בדרך.
יחד עם זאת, הפסיקה הבהירה שלא בכל פעם שנהג משתלב בנתיב עמוס מתבצעת העבירה.
בעניין ורשבסקי (ע"פ 4004/98) הסביר השופט מודריק שאין להסתפק בבחינה פורמלית-טכנית של ההתרחשות:
תקנות התעבורה נועדו להסדיר את התנועה, לא לשבש אותה;
טבועה בהן האפשרות לאפשר לנהג שטעה בתום לב בנתיב להשתלב בנתיב הנכון בלי לכפות את רצונו על אחרים.
"לוז ועיקר תקנת הקיפוח היא בתקנת הבריות, שלא יינתן מצב בדרך שבו כל דאלים גבר".
עניין יגר שיטרית – זיכוי
נהגת הואשמה בכך שעקפה מימין טור שלם של רכבים שעמדו בפקק, ואז סטתה שמאלה.
בית המשפט זיכה אותה מחמת הספק (תת"ע עכו 2271-03-19):
השוטר לא ציין מאיזה מרחק הבחין באירוע;
בדוח נרשמה רק "הפרעה" כללית, בלי שנאמר שהנאשמת "נדחפה" לנתיב או שהאטה מישהו;
השוטר אף העיד שהתמקד רק ברכבה, ולא ציין שרכב כלשהו בלם או שינה את נסיעתו.
מנגד, גרסתה – שבסוף אי התנועה גלשה באיטיות והשתלבה כשנהג משמאל איפשר לה – לא נסתרה ונתמכה בעדות הנוסעת לצדה.
קשר עין, הסקת מסקנות וראיות פיזיות
- עניין הקעמירה (ת"ד ת"א 12040-09): נהג מונית הואשם שפנה שמאלה בחניון בלי לשמור על ימין הדרך והתנגש ברכב אחר. תצלום שהגיש הראה את הרכב המעורב דווקא בצד השמאלי של הדרך, ואת חלקי הפלסטיק שנשרו ממנו – שמלמדים על מקום הפגיעה – בצד שתמך בגרסתו. הנהגת המעורבת התקשתה להסביר את מיקום רכבה, וחברתה סתרה את גרסתה – והנאשם זוכה.
- עניין גביטוב (תת"ע עכו 6980-12-09): בדוח נכתב שנהגת נהגה כשראשו של נוסע מונח על ברכיה. בחקירה הנגדית אישר השוטר שלא ראה זאת בפועל, אלא הסיק זאת מכך שראה ראש מתרומם אחרי שהורה לעצור – והנאשמת זוכתה.
- עניין עינב נועם: הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירה המקורית, אך הורשע לפי תקנה 21(ג) משום שלא הבחין באות השוטר.
רשלנות תורמת של אחר – הקלה בעונש
בתיק שהגיע עד לבקשת רשות ערעור, נהגת סטתה לשוליים בלי לבדוק את המראות, ואופנוע שנסע בשול במהירות גבוהה פגע ברכבה.
נקבע שעליה הייתה לבדוק את המראות, והיא הורשעה בנהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק;
היא נקנסה ב-1,000 ש"ח ונגזרה עליה פסילה על תנאי של חודשיים.
בית המשפט המחוזי הקל – בשל רשלנותו התורמת של רוכב האופנוע – והעמיד את הקנס על 700 ש"ח ואת הפסילה המותנית על חודש.
בקשת רשות הערעור נדחתה.
טענה שבוטל דוח שניתן לאופנוען על נסיעה בשול, ולכן מגיעה לה "הגנה מן הצדק", נדחתה:
בעומס תנועה, נסיעה בשול שאינה מסכנת לא נחשבה עבירה.
דוגמאות ענישה נוספות
- קיפוח זכות, בהסדר טיעון ובלי עבר מכביד – קנס של 500 ש"ח (עניין תמאם).
- קיפוח זכות בכתב אישום מתוקן – קנס של 800 ש"ח ופסילה על תנאי של חודשיים (עניין יופה).
- נהיגה בחוסר זהירות (21(א)) יחד עם עזיבת מקום תאונה בלי מסירת פרטים – קנס של 750 ש"ח ופסילה על תנאי של חודשיים (עניין פוקס).
טבלת סיכום: תקנה 21 בפסיקה
| סעיף | האיסור | דוגמה מהפסיקה |
|---|---|---|
| 21(א) | חובה כללית להתנהג בזהירות | כתבי אישום מתוקנים לקולא; קנסות 50–1,000 ש"ח |
| 21(ב)(1) | קיפוח זכותו של אחר להשתמש בדרך | עניין רוזין-צ'יגרינסקי – הרשעה |
| 21(ב)(2) | גרימת נזק לאדם או לרכוש | מבחן הצפיות – אלגביש; לוקשינסקי |
| 21(ב)(3) | הפרעה לתנועה ועיכובה | עניין לוי ועניין גואטה – זיכוי |
| 21(ג) | נהיגה בקלות ראש או ללא תשומת לב | עם שלם – הרשעה; הקעמירה – זיכוי |
שאלות ותשובות נפוצות
כל מי שמשתמש בדרך – נהג, רוכב והולך רגל. החובה הכללית להתנהג בזהירות שבתקנה 21(א) חלה על כולם, וסעיף (ג) מתייחס במיוחד לנוהג ברכב.
תקנה 21(א) קובעת חובה כללית להתנהג בזהירות. תקנה 21(ג) עוסקת בנוהג ברכב: איסור לנהוג בקלות ראש, בלא זהירות או ללא תשומת לב מספקת, בהתחשב בסוג הרכב, במטען, בבלמים, בתנאי הדרך ובתנועה.
בפסיקה שבספרות מופיעים מקרים רבים שבהם כתב האישום תוקן לקולא – לעיתים בשל ליקויים ראייתיים – והנאשם הודה בעבירה לפי תקנה 21(א) במסגרת הסדר טיעון, ונגזר עליו קנס בלבד.
לא אוטומטית. גם רשלנות חמורה של הנפגע אינה מנתקת מאליה את הקשר הסיבתי; השאלה היא אם התנהגותו הייתה בגדר מה שהנהג היה צריך לצפות (ע"פ 402/75 אלגביש; רע"פ 7468/07 לוקשינסקי).
כן. בעניין עם שלם (רע"פ 1149/16) הורשעה נהגת בנהיגה בחוסר זהירות משום שלא שמרה מרחק בלימה סביר בעומס תנועה, שבו ניתן לצפות שהתנועה תיעצר מדי פעם.
בתיקים שבספרות נגזרו בעבירות לפי תקנה 21 בדרך כלל קנסות של 50 עד 1,000 ש"ח, ולעיתים פסילה על תנאי של חודשיים. בעבירה שגרמה לתאונה הענישה חמורה יותר.
סיכום
תקנה 21 רחבה, ולכן היא כלי מרכזי בידי התביעה – אבל גם בידי ההגנה: היא מאפשרת להגיע לאישום מתון יותר בהסדר טיעון, והיא מחייבת את התביעה להוכיח בראיות מפורטות את ההפרעה, הסיכון או חוסר הזהירות. דוח לאקוני או גרסה שהראיות סותרות יכולים להוביל לזיכוי.
מואשמים בנהיגה בחוסר זהירות או במעורבות בתאונה? משרד עורך דין תעבורה אוראל שטרית בוחן את הראיות ואת האפשרות לתיקון האישום, ומייצג בבית המשפט לתעבורה. לייעוץ ראשוני: 052-8844323.
