חובת החגירה נשמעת פשוטה – לחגור את החגורה – אבל הפסיקה בנושא עוסקת גם בשאלות מעשיות:
איך בדיוק צריך לחגור, מהו מושב בטיחות ומושב מגביה, ומה צריך השוטר לראות כדי שהדוח יחזיק בבית המשפט.
תקנה 83ב – חובת החגירה
לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, לא ינהג אדם ולא יסע ברכב שמותקנות בו חגורות בטיחות אלא כשהוא חגור בחגורת בטיחות.
סוגי החגורות שיש להתקין ברכב מנויים בתקנה 364א ובסעיף 23 לתוספת השנייה לתקנות.
סוגי חגורות הבטיחות
- חגורת מותניים – חובקת את חלקו הקדמי של אגן הירכיים.
- חגורה אלכסונית – חובקת באלכסון את החזה מן הירך לכתף שמנגד.
- חגורת שלוש נקודות – שילוב של חגורת מותניים וחגורה אלכסונית, המעוגן בשלוש נקודות.
- חגורה נצמדת – עם סליל קפיצי שאינו מגביל את התנועה בתנאי נהיגה רגילים.
מושב בטיחות ומושב מגביה לילדים
הגדרת המונח מושב בטיחות– מושב הרתום לרכב באמצעות חגורת בטיחות, שמותקנות בו חגורות לרתימת הילד.
מושב מגביה הוא מושב שהילד יושב עליו כשהוא רתום בחגורת הבטיחות של הרכב.
שניהם צריכים לעמוד בתקן המפורט בתוספת השנייה לתקנות.
חגירה מתחת לבית השחי – הלכת שעבי
האם מי שהעביר את החגורה האלכסונית מתחת לבית השחי נחשב "חגור"? בית המשפט העליון בחן שתי פרשנויות – מרחיבה, שלפיה כל אופן חגירה מספיק, ומצמצמת, שלפיה יש לחגור בדרך שלשמה נועדה החגורה.
ברע"פ 7446/07 שעבי קבע השופט ג'ובראן שהתכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של התקנה שוללות את הפרשנות המרחיבה:
חגורה אלכסונית נועדה לחבוק את החזה ולעבור מעל הכתף, ורק חגירה כזו היא "חגירה בחגורת בטיחות".
מה צריך להוכיח – ומתי זוכים
כמו בעבירות אחרות שמבוססות על הבחנת שוטר, התביעה צריכה להוכיח את העבירה מעבר לספק סביר.
בפסיקה:
- זיכוי – עניין יחזקאל (תת"ע ת"א 326-09-16): לא צוין שנשמר קשר עין רציף עם הנאשם עד לעצירתו, ולא צוין איך והיכן נעצר.
- זיכוי – עניין אבו עזיזה (תת"ע עכו 6057-11-14): נהג אוטובוס, שיושב גבוה מהשוטרים; ייתכן שהשמש סנוורה אותם, וחצי הווילון שלצדו היה מוסט. כשהשוטר עלה לאוטובוס, הנהג היה חגור.
- הרשעה – עניין ניני (תת"ע פ"ת 2908-11-16): הנהג הודה שלא היה חגור וטען שהרכב לא היה בתנועה. בית המשפט שוכנע שהעבירה בוצעה; תגובתו "אני מביע חרטה" חיזקה את המסקנה.
הענישה
בתיקים שבספרות נגזרו על עבירה לפי תקנה 83ב(א) בדרך כלל קנסות של 350 עד 750 ש"ח, ולעיתים פסילה על תנאי של חודש עד חודשיים – בעיקר אצל נהגים עם עבר תעבורתי.
בעניין חרמאן נקבע שניהול ההוכחות היה "ניהול סרק", ונגזר קנס של 750 ש"ח.
איך בית המשפט העליון פירש את חובת החגירה
בהלכת שעבי (רע"פ 7446/07) פירש השופט ג'ובראן את תקנה 83ב(א) בשלושה שלבים, כפי שנקבע בפסיקה לגבי כל הוראה פלילית:
תחילה המשמעות המילולית, אחר כך התכלית, ורק אם נותרו כמה פירושים שמגשימים את התכלית – הפירוש המקל עם הנאשם.
בית המשפט הזכיר שהגישה שלפיה הוראות פליליות מתפרשות תמיד לטובת הנאשם נדחתה בפסיקה.
השלב המילולי – הקשר לתקנה 364א
תקנה 83ב(א) מפנה לתקנה 364א, ודרכה לסעיף 23 בתוספת השנייה.
כשמחברים את ההוראות, מתקבל שמכוניות משנת ייצור 1988 ואילך לא יירשמו – וממילא לא יעלו לכביש – אלא אם בכל מושב, למעט המושב האחורי האמצעי, מותקנת חגורת שלוש נקודות:
חגורת מותניים שחובקת את חלקו הקדמי של אגן הירכיים, וחגורה אלכסונית שחובקת את החזה מן הירך לכתף שמנגד. במושב האחורי האמצעי מותקנת חגורת מותניים.
ניסוח כזה, קבע בית המשפט, אינו מותיר ספק: אדם יכול להיות "חגור" רק אם החגורה האלכסונית עוברת מעל הכתף. גם "מבחן האדם מן הרחוב" מוביל לאותה תוצאה.
השלב התכליתי – רף שימוש מינימלי
בית המשפט הבחין בין "רף ההתקנה" – מה חייבים יצרנים ומשרד הרישוי להבטיח – לבין "רף השימוש" – איך חייבים הנהג והנוסעים להשתמש בחגורה.
התקנת מערכת בטיחות היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק; הפוטנציאל שלה מתממש רק בשימוש נכון.
ייתכן שיש דרכים אחרות לחגור שמספקות הגנה מסוימת, אבל הבחירה בין רמות בטיחות אינה נתונה לנוסע.
בסוף פסק הדין המליץ השופט ג'ובראן לנסח מחדש את התקנות, כדי לפשט את קריאתן.
מקרים מעשיים מהפסיקה
חגורה רפויה – עניין פרלוק
בעניין פרלוק (תת"ע ב"ש 775-10) הודו הנאשם והעד מטעמו שהחגורה לא הייתה מתוחה:
הנאשם השתמש באטב שהשאיר בה רפיון באזור הבטן, בשל מחלה – בלי אישור ממשרד הרישוי.
בית המשפט האמין לעדויות, ובכל זאת הרשיע. סגירה טכנית של החגורה אינה חגירה: רק חגורה מתוחה, שחובקת את החזה ואת אזור האגן העליון, נחשבת חגירה, והקלה משיקולי נוחות או בריאות מותרת רק בהיתר בכתב ממשרד הרישוי.
נוסעת עם חגורה מתחת לבית השחי – עניין רותם אהרון
נהג הואשם בכך שהניח לנוסעת לצדו לנסוע כשהחגורה מתחת לבית השחי שלה, משום שהחגורה הפריעה לה על הכתף.
כיוון שאין מחלוקת עובדתית, ומדובר בעבירה של אחריות קפידה, הורשע הנהג לפי הלכת שעבי (תת"ע ב"ש 9399-09).
התרת החגורה לרגע ברמזור אדום – עניין קאופמן
נהגת התירה את החגורה בעצירה ברמזור אדום כדי להרים בקבוק וחגרה מיד.
התביעה ביקשה להקיש מהאיסור על שימוש בטלפון בעמידה ברמזור.
השופט טננבוים דחה את ההיקש:
בחגורה נאמר "לא ינהג", ובטלפון – "בעת שהרכב בתנועה"; ובניגוד לשיחה שאין לנהג שליטה על משכה, הרמת חפץ נמשכת שניות ומסתיימת לפני שהרמזור מתחלף.
עם זאת, הנטל להוכיח שהפעולה נעשתה בעצירה מוטל על הנהג.
בנסיבות העניין, כשגרסתה נתמכה בעדות הנוסעת והשוטרת לא זכרה מעבר לרישום, זוכתה הנאשמת (ת"ת י-ם 6410/09).
"נסעתי רק רגע בלי חגורה" – עניין יונגר
נהג טען שנסע פחות מחצי דקה בלי חגורה וביקש לראות בכך "זוטי דברים".
הבקשה נדחתה: התנאים לסייג זוטי דברים מצטברים, והאינטרס הציבורי מכריע; המחוקק ציווה לחגור עם תחילת הנסיעה. עוד נקבע שאין לצפות משוטר לברר כמה זמן נסע הנהג בלי חגורה (ת"ת י-ם 14457/05).
מוניות ואוטובוסים – הפטור שבתקנות 83ב(ג) ו-83ג(5)
תקנה 83ב(ג) מתירה לנהג מונית או אוטובוס להסיע נוסעים שאינם חגורים כשמותקן, במקום הנראה לעין הנוסעים, שלט שמציין את חובתם לחגור.
לפי תקנה 83ג(5), בנהיגת מונית בדרך עירונית שיש בה נוסעים – הפטור חל גם בלי שלט.
בעניין איבגי (תת"ע ב"ש 8825-08) זוכה נהג מונית שנוסעת הורידה את החגורה כדי להניק, משום שלא נסתרה טענתו שבמונית היו מדבקות שמחייבות את הנוסעים לחגור.
עדות יחידה של שוטר
אפשר להרשיע על סמך עדות השוטר לבדה, כשאין בה סתירות או תמיהות – אבל בית המשפט בוחן אותה בזהירות מיוחדת.
בעניין לזר העדות נתמכה בתגובה הספונטנית של הנאשם ובעדותו, וגם בכך שהנוסע שלטענתו היה ברכב לא העיד – והנאשם הורשע.
דוגמאות ענישה נוספות
- נוסע שאינו חגור, במסגרת הסדר טיעון – קנס של 250 ש"ח (עניין לאפי).
- נהג ותיק עם 4 הרשעות קודמות – קנס של 500 ש"ח, בהתחשב בוותק (עניין דיין).
- נהג משנת 1978 עם 26 הרשעות קודמות, בהן 6 של נהיגה ללא חגורה – קנס של 400 ש"ח ופסילה על תנאי של 7 ימים (עניין פיינשטין).
- הרשעה יחד עם שימוש בטלפון, אחרי הוכחות ואצל נהג עם עבר מכביד – קנס של 1,800 ש"ח ופסילה על תנאי של חודשיים (עניין ברמי).
טבלת סיכום: חגורת בטיחות
| נושא | מה נקבע | המקור |
|---|---|---|
| חובת החגירה | נהג ונוסעים ברכב שמותקנות בו חגורות | תקנה 83ב(א) |
| אופן החגירה | החגורה האלכסונית מעל הכתף, לא מתחת לבית השחי | רע"פ 7446/07 שעבי |
| ילדים | מושב בטיחות או מושב מגביה לפי התקן | הגדרות בתקנות |
| קשר עין | היעדר קשר עין רציף עד העצירה – ספק | עניין יחזקאל |
| שדה ראייה | סנוור או רכב גבוה – ספק | עניין אבו עזיזה |
| ענישה | קנס 350–750 ש"ח; לעיתים פסילה על תנאי | פסקי דין בספרות |
שאלות ותשובות נפוצות
לפי תקנה 83ב(א), לא ינהג אדם ולא יסע ברכב שמותקנות בו חגורות בטיחות אלא כשהוא חגור. החובה חלה על הנהג ועל הנוסעים, במושבים הקדמיים והאחוריים.
לא. בית המשפט העליון קבע (רע"פ 7446/07 שעבי) שחגירה נכונה היא כשהחגורה האלכסונית עוברת מעל הכתף, ושחגירה מתחת לבית השחי אינה מקיימת את החובה.
מושב בטיחות רתום לרכב ובו חגורות משלו לרתימת הילד; במושב מגביה הילד רתום בחגורת הבטיחות של הרכב. שניהם צריכים לעמוד בתקן שבתוספת השנייה לתקנות.
כן, כשיש ספק בראיות. נהגים זוכו כשלא צוין שנשמר קשר עין רציף עד העצירה, או כששדה הראייה של השוטרים היה מוגבל – למשל בסנוור או מול נהג אוטובוס שיושב גבוה.
החובה חלה על נהיגה ונסיעה. בעניין ניני טען נהג שהרכב לא היה בתנועה, אך בית המשפט שוכנע שהעבירה בוצעה והרשיע אותו.
בתיקים שבספרות נגזרו בדרך כלל קנסות של 350 עד 750 ש"ח, ולעיתים פסילה על תנאי של חודש עד חודשיים, בעיקר אצל נהגים עם עבר.
שאלות של קשר עין ושדה ראייה עולות גם בדוחות על טלפון נייד בנהיגה. על האפשרויות שעומדות בפניכם כשמקבלים דוח ראו דוח תנועה.
סיכום
חובת החגירה חלה על כל מי שנוהג ונוסע ברכב שמותקנות בו חגורות, והיא מחייבת חגירה נכונה – עם החגורה מעל הכתף. דוח על אי-חגירה מבוסס על הבחנת השוטר, ולכן שאלות כמו קשר עין רציף ושדה ראייה יכולות להכריע את התיק.
קיבלתם דוח על אי-חגירה? משרד עורך דין תעבורה אוראל שטרית בוחן את נסיבות הרישום ואת הראיות, ומייצג בבית המשפט לתעבורה. לייעוץ ראשוני: 052-8844323.
